נסיעה מהירה על אופנוע. בתי הקפה התל אביבים רצים לי מול
העיניים במהירות מסחררת. המון אדם מצטופף ישוב מול שולחנות
קטנים מדי, מקבל שירות ממלצריות בחצאיות קצרות מדי, מחפש מקום
לסגור בו את הלילה. האוויר הדחוס מתחלף בשנייה למשב רוח נעים
של ראשיתו של חורף ביישני שמבושש לבוא. אני מניחה למחשבות
לעזוב אותי לרגע ולהתמכר לקליטת המראות, הריחות והרוחות.
ובין כל אלה, בזווית העין, אני מספיקה לקלוט גם אותך. הרמזור
מתחלף לאדום. נותן לי שהות מבורכת להביט ביופי שלך מרחוק.
להציץ בך מבלי שתדע שאני שם, רואה ויודעת.
וזה אדום אחד ארוך מדי.
כי גם היא עומדת שם, מולך, אהבתך הצעירה. ואני, שלא מסוגלת
לקרוא שלטים מאירי עיניים מרחוק, רואה היטב גם היטב את מבטי
ההערצה שהיא נותנת בך ואתה הרי כל כך אוהב את זה, כל כך אוהב
שאוהבים אותך, שמעריצים אותך, שרוצים לזיין אותך. אתה הלא המלך
של השכונה ואתה יודע את זה. הכל אתה יודע והכל אתה רואה. דבר
אחד טחו עיניך מראות. אתה לא מסוגל לראות את האדם היחיד שאוהב
אותך באמת. שלא סוגד לך ולא מזלזל בך, שלא רוצה כלום ממך ורוצה
את כולך, שלא רוצה לשכב איתך ולא יכול להתאפק עוד מלגעת בך,
שלא סוגר אותך ולא מסוגל לחיות בלעדיך, שמכיר את החולשות שלך
ואוהב אותך, לא למרות אלא בזכות. והילד הזה הוא אני.
שלוש שנים אני שם. החברה הכי טובה. "חברים אמיתיים" כינית
אותנו פעם באחד מהניסוחים הילדותיים שלך. המתוקים. יש לי
ווידוי קטן בשבילך. אף פעם לא הייתי החברה הכי טובה שלך. לא,
אל תבין לא נכון, תמיד הייתי ותמיד אהיה שם בשבילך, אבל אף פעם
לא הייתי "חברה אמיתית". חבר אמיתי, בין היתר,  שמח בשמחות
שלך. ואני חייבת להגיד לך, שלא שמחתי איתך בה. לא שמחתי
כשסיפרת לי עליה ("היא מדהימה בעיניי"), לא שמחתי כשהפגשת
בינינו ולא שמחתי כשראיתי איך אתה כרוך אחריה. לא שמחתי בכלל.
אבל שמחתי מאד כשאמרת לי שהיא נמאסה עליך, שהיא משגעת אותך,
שהיא מטרידה אותך, שהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה (היא באמת ילדה
קטנה). והיום, כששוב ראיתי אתכם יחד, ויכולתי לראות את האהבה
שזרמה בין המבטים שלכם, את הביחד הזה שלכם גם בתוך המון האדם
שהיה סביבכם, נעשה לי אפילו עצוב. עצוב מאד. גרוסמן לימד אותי
ש"זוג זה המון אדם". במבט אחד, ברמזור אדום, נשארתי רק עם
ההמון.
אדום אחד ארוך מדי.

ב"חיל ורעדה" כתב קירקגור: "במובן האינסופי אהבה זו אפשרית
היא, רוצה לומר היא אפשרית באמצעות הוויתור עליה".  

כמו לקפה של בוקר, כמו לסיגריה שהיא תמיד אחרונה, אני מכורה
לך, אהוב שלי.
מכורה לך, ומוותרת עליך.