דמיינו לעצמכם - שמי שקיעה, ורודים כתומים,פשוט לעצור
ולראותם...
אגם כל כך שקוף, שברוח רועד עם מיליוני ניצוצות על גליו
הקטנים.
אני רועד עכשיו,כשאני נזכר במקום ההוא; מתרגש כאילו זכיתי
בפרס, כמו ילד קטן שקיבל ארטיק. מדליק סיגריה ומנסה לחזור לשם,
מקליד מילים באיטיות שכבר אין מצב להתבלבל באותיות.  
החדר סביבי מתבלגן לתוך אולם ארועים יפה,"איזה נשף" אני שומע
במוחי...
פתאום יש לידי בחורה, מדהימה ביופיה, שהכל בה מותאם באופן
קוסמי לכל איבר אחר בגופה.
נזכר במה שאבי היה אומר, שלא כדאי להתרגש מנשים, הן קולטות
הכל. היא קולטת אותי, מתקרבת אליי, ומנשקת לי בשפתיי.
מתעורר מחלום שלא רציתי, אני כמעט בסוף הסיגריה.  מביט סביב
ולא מוצא עצמי במחשבות עליה...
הרעידות נפסקו ביד שמאל.  אני רוצה להיות מוצלח, בלי לעשות
ברדק יותר מדי, וחוזר חלילה, למקום ולבחורה, ולאבא שלי שכבר לא
פה...
היו לי שני אבות, שניהם הלכו. שניהם בזיכרוני, מעורפלים כלא
היתה דמותם מעולם. מתגעגע ורועד מבפנים, חזרתי להתחלה.
אם היו אומרים שלא כדאי אז הייתי מנסה להתקשר אליו, לאבא שחי;
אבל כבר לא פה, רוצה לחזור לגן העדן שלי, כי שם גם הוא נמצא.
מתחיל לבכות כמו ילד שלקחו לו סוכריה, אך אני איני כשהייתי
בעבר,
מסתיר רגש ופעימות לבב...