עודד זמיר / חוש הראיה |
בדיחרוז
מול ראי עירומה היא עומדת.
אל בעלה היקר היא אומרת.
ראה מה עשו לי השנים,
הפנים שלי-על הפנים.
קמטים חורצים-המצח חרוש,
אני ממש על סף היאוש.
החזה שלי, מגיע למותניים,
הבטן שלי נפלה לברכיים.
רגלי שמנות, הורידים בולטים.
השומן בזרועותי מעורר ביעותים.
אני מיואשת-אין לי צורה
אני מרגישה, כל כך נורא.
אנא ממך בעלי היקר.
אמור לי -אמור דבר.
משהו חיובי, דבר מעודד,
כדי שאמשיך בלי לפחד.
הבעל מביט-מביט, חושב וחושב,
כי הרי הוא בעל כזה שאוהב.
אמר לה:
"כמה טוב אשתי האהובה
שלפחות יש לך חדות ראיה טובה".
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|