כשאלוהים ברא את הכאב, הבדידות והעצב
הוא בטח חשב עלי
לא אקרא לעצמי אומללה!
מחסור במציאות ובחיות
כבר הצליח לשגעני לגמרי
הרי אני! בת אל-מוות לא מהוללת
רוצחת נשמות קדושות מקוללת
מתאבלת על דמעותיהם של מלאכים מדממים
לא אצעק שאני שונאת
אצעק שאני זאת שסולחת
אצעק שאני אוהבת את הסבל
של הילדה הבודדה, הלא שייכת
אצעק, שאני כועסת על כל אלה
ששונאים אותי על שאני שונה

ואז, בסופו של דבר כשכבר אסלח לכולם
אלך לבדי בלילה ואעלה עצמי באש
באמצע אוקיינוס מלא דמעות