מי אמר לך שאתה מוזר , ילד?
מי?
האם זו חשכת הימים ההם,
בהם נשמותיהן של המוזרות שבכפר
נעו מעל הגרדום כאחוזות תזזית?
האם אלה הם הללו שאומרים
"לא"
לאלו שצועקים בגרון ניחר לשמיים
"גם אני פה. גם אני שווה"?

מי אמר לך שאתה קטן, ילד?
מי?
האם אלה הילדים הרעים בגן,
שיש להם ידיים כאלה גדולות
וחתימת שפם?
האם זו נפשך החבוטה שמזכירה
לך שהעולם גדול מדי עבורך,
שהוא לא בשבילך,
שאתה לא מתאים?

מי אמר לך שאתה מכוער, ילד?
מי?
האם זאת המראה העקומה
שמגדילה את הראש ומקטינה את הגוף?
האם אלה ההדיוטות המצועצעות
שמוחקות את השכל הישר
לטובת
הזילות והשיכר?
עוד תלמד לדעת שיש אנשים שהולכים לתוך עצמם,
לא עוצרים בלב, לא בשכל, לעולם.

מי אמר לך שאסור, ילד?
מי?
בטח לא האנשים החדשים,
לא הקולות הקוראים בריש גלי
"די",
לא דמעת הצחוק של אותם
המאושרים או המאושרות ההולכים
יד ביד
בסך,
לא קימוריה של הקשת החותכת בענן,
לא חרבות האור הקורעות גזרים ברגבי הזמן
ואף לא נפש האדם. היודעת. המתפתחת.

ואתה. עדיין בשלך.
חושב מה יגידו אזובי הקיר.
ראשך שמוט
גופך מוטל בתוך שלולית של רחמים עצמיים.
מי אמר לך שהכל נגמר, ילד?
מי?