"תשתוק" היא אמרה "תשתוק כבר! תפסיק לצעוק!"
"מי צועק?" הוא צעק.
"די, בשביל מה להעיר את הילד? הוא הרגע נרדם" היא אמרה בשקט
"אתה זוכר את הימים לפני שהילד בכלל נולד, כשהיית מטייל איתי,
מחזר אחרי, היינו יוצאים לשחייה לילית..."
"זוכר, זוכר, אבל זה לא משנה, עכשיו יש לנו את משה, מה
לעשות".
"אז אם אתה זוכר, לפחות אל תצעק, הילד יתעורר!!!"
"אני לא צועק! כשאני אצעק תדעי!"
"באמת יהיה נחמד לשמוע אותך צועק, כי זה בכלל לא מה שאתה עושה
עכשיו, אם תשתוק פעם ותפסיק לדבר כל- כך הרבה יהיה נחמד. דווקא
יפה לך לשתוק"
"אני מדבר הרבה? שמת לב לנאום שהרבצת הרגע?"
"אתה רוצה שאני אתחיל להרביץ?"
"בואי, בואי נלך לישון. הוצאנו יותר מדי אנרגיות בריב הזה.
צעקות, מכות. יאללה כבר מאוחר, נמשיך מחר, כמו תמיד"

משה הילד מקשיב לויכוח הרגיל בין אמא- דג לאבא- דג.
ותמיד כולם אמרו לו שדגים שותקים.