הוא מקשה עליי, מקשה עליי כל כך
וכמה שאני מנסה להיות בסדר,
לא לחרוג מהשורות, עדיין מתקשה.
בשבילו עדיף לא יותר מדיי להפגין רגש
רק כשצריך ורק במידה,
ואני כבר לא מרגישה בשבילו מיוחדת
רק עוד זכרון ועוד הרגשה ישנה שחלפה.
איפה כל מה שאמרת, איפה המבט המתחנן
איפה כל מה שבו הודית, כל האהבה שהתפרצה ממך,
אתה זה שטענת שלעולם לא תעצר.

נראת כל כך בטוח בעצמך
הראת והבטחת לי כמעט הכל,
והכל שלך יקירי- בשביל אחרים זה מזה המון.
איפה החסרתי פעימה,
עט, בשבילי איפה לא שמעתי את הצלצול?
איפה אפשר למצוא פתח קטן שוכל לשנות את הכל
ולהחזיר אותנו חזרה למסלול.
בילבלת אותי יקירי, אני מודה. וכרגע,
אין לי מושג מה הלאה, מרגישה בתוכך אבודה.