|
השארתי על הספסל מילים ששכחתי
לומר ולפעמים יש לי צורך
להחזיר אותן אליי ולשלוח אותן
אליך שתדע, שתזכור שאני
עדיין פה ואני עדיין מתגעגעת
לפעמים
ולפעמים קשה למצוא
טיפות של אור כי אתה רחוק
לפעמים עוד זורחת לי השמש
ואני מתחילה לשכוח עד שמשהו
טיפשי מזכיר לי אותך
ופתאום כל הזריחה הזאת
נעלמת והשמש טוענת שמעולם
לא באמת היתה
אבל עד אז טוב לי לא לזכור
לא להרגיש את המרחק
מכה פוצע שורף צורב הורג
כמו קרניים של שמש כמו שאני
שונאת את הקיץ כמו שרע לי
בחורף ורק אז טוב לי ואני
לא יכולה יותר להתגעגע ואני
כבר רוצה לראות אותך
לחבק אותך ללחוש לך
שבמשך כל הזמן הזה היה לי
חושך ואתה בוודאי לא רוצה
לכבות לי את כל הנרות
בהם חיפשתי אותך בהם
סוף סוף מצאתי. |
|
|
לפעמים,
האור בקצה
המנהרה,
הוא האור של
הקטר
הבא ממול.
אופטימיסט ריאלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.