תפילתי למוות.
איך אדע מוות אם לא אחקרהו בלב החיים?
הכיצד אכיר חלקי בו אם לא אחפשהו בשאול?
במותי אשא תחינתי לחיים
כזרע במעמקי האדמה הקפואה
השואף להביאו לפריחתו מחדש.
האם טובים הם החיים? האם המתים?
רק החיים יודעים.
כי רק החיים יודעים לשאול.
פחד, רעד וחלחלה חוויתי,
האם מהמוות אני חרד? האם מהחיים?
ומתרדמתי העמוקה השמש מעירתני שוב ושוב,
ליום שאלה לחפש אחר תשובה.
רק העיוור יגלה את נסתרי האור והמסתנוור מת.
החיים והמוות אחד הם,
מתעתעים בי בסערות רוח, עפר, אש ומים.

אלוהי: תפילתי אליך כי תפתח לבי לחיים שוב ושוב ושוב.
בהם התשוקה התקווה והערגה, הרגש והחוויה.

והמוות יוותר לנצח תחנת ביניים של אותה אחדות,
בשיבה הנצחית.