5.12.03

איפה את באמצע הלילה
רואה סרטים עם בחורות זרות.
אני זרה- את יודעת
השתניתי כבר
מאז יולי
גם נהיה יותר קר
קר- והידיים שלי קופאות
בחוץ
גם הצעיף כבר לא עוזר
קר.

אני שותה משקה רב קלוריות
להעלות בשר על עצמותי
והכל רחוק ממני עכשיו
הכל רחוק וקר.
אני לבד.
לבד אין רשתות בטחון
קצת מכרים חדשים
ולבד.

אהובים חדשים ישנים
לא נותר עוד דמע
לא נותר עוד מקום שלהם
ריק

לא זמן טוב לדיכאון עכשיו,
נכון?
יש זמנים טובים מאלה.
אני רק רוצה לישון
לעזוב את כל הרקע
הסואן והקר
עם טלפון שלא מצלצל
ונוכחים שלא כאן.

7.12.03

יש לי מיטה זוגית
ואין לי זוג
הזכרונות כואבים מבעבר.
כולנו בעצם נודדים.
אני לא רגילה
לנדוד במודע
ולבד.
מחכה, מכורה לרגש- למציאות אלטרנטיבית
של חום וקירבה.

19.12.03

סערה מכה בחוץ
חתול נאבק מתחת שמיכות.
ג'וני מיטשל מתנגנת
והרוח מצליפה
קול שני
בצמרות העצים הכבודות.

יום של בדידות.
ריקנות הבית
מגלה ריקנות של בפנים.
לקראת הלילה נרגעתי
מתחת שמיכות
זה רק השקט הזה
שהרעיד אותי
בשובי.

להתערסל אל תוך שינה
בצלילים גבוהים ורחוקים
כל כך קרובים בתוך עצמי.
לזכור לרגע או שניים
רגע או שניים של חום.
להתכרבל בתוך כל זה
לקוות לאושר גדול יותר
לשליטה על חיי,
לשחרור,
לשינה.