מיכל תפגוש את יונתן באיזה בית קפה קטן
הוא יסונוור מיופיה והיא כהרגלה לא תכיר בו
היא תרגיש את המבוכה התמידית שלה
ומחלת הנפש שלה לא תאפשר לה לחוש את העולם כאשורו
יונתן ירגיש שפוי.
הוא יחייך את החיוך הרחב שלו,
הוא יזמין אותה לקפה ויחייך אותה להרגע
היא תתנצל והוא ישוב ויחייך
בסוף היא תשקוט ואולי אף תחוש בנוח.
היא תסיט את שערה הבהיר
ותבקש איזו סיגריה
יונתן יציין שהפסיק לעשן.
הם ידברו על ימים שהיו
היא תתרעם על שלא התקשר חזרה
הוא ירגיע -
הוא לא מתכוון להרע.
לעולם.

יונתן ומיכל יטיילו לאורך רחובות ת"א
יספרו חוויות מהודו
ויונתן יספר לה איך התרופות שינו את חייו מבלי היכר
באיזשהו שלב היא תזכיר את המפלצת
ויונתן לא יוכל שלא להתרעם
מיכל שוב תתייסר על שאמרה את הדבר הלא נכון.

אני ומיכל - הבטחה למשהו
והפניתי אותה לזרועותיו מתוך תקווה שיהיה לה טוב
כובשת פגיעה קטנה ולא רצונית שהסכימה.
מיכל תרגיש לא בנוח
תתנצל ואולי אף לא תתקשר אלי שוב.

יונתן אולי יתאהב בה
איך אפשר שלא
ומיכל אולי תתלה על זרועו
איך אפשר לעמוד בפני החיוך הקסום שלו
איך אפשר לעמוד בחומו.

אני ויונתן לא נדבר לעולם
אני ומיכל כבר קרועות
אני רוצה לשניהם את הטוב ביותר
ונעלמת מן הזירה.


24.11.03

הבהרות והתנצלות
במסגרת התחביב שלי לחזות תסריטים עתידיים, אירע ויום אחד נולד
הנ"ל.
האירועים לא התרחשו במציאות אלא מוצגים כתחושה שעברה בי.
אני מתנצלת בפני אלו שכתבתי עליהם- ומקווה שלא ינטרו לי טינה
על הכתוב, אלא, יבחרו לראות את האספקטים החיוביים של הערכתי
לשניהם.
למרות הנ"ל, היה לי חשוב להעלות כתב זה כיצירה.
17.12.03