הוא פנטומימאי
רואה את הבמה בחצי עין סגורה
מושך את גלגלי העין קדימה -
דומה הדבר לאקורדיון,
רק בלי הצליל

הבמה, אותה אחת
חרוכה בזיעה, באמנות
תשוקה של אנשים שעמדו
עם בובות מתוחות, או תחפושות
חצי ערומים
ניסו לעשות משהו שונה
נאבקים בעולם
באותה הגינות של אנשים
שנלחמים באגרופים חשופים

והיא - תמיד יש היא.
נמתחת בגלגלי עיניו
ומתחדדת.
עולות בראשו כמה מילים,
חיוורות כתמיד אל מול תנועותיו -
שמלת קיץ ונדנדה קשורה לעץ
כן, שם, עם כל הזיעה והתשוקה
הוא רוצה להיות
זה מתחיל