איתי מונט / ונוס ממילו |
הכניעה אותי לאט.
מפתה כאלילה ,עיניה חומות,
שפתיה אותי אליה מזמינות.
חלשה אך מלאת עוצמה,
תלושה ממציאות יום יום.
אליה כמה,
שתעירני לעולמה.
ונוס ממילו שפלת המבט,
בעיניך אובד .
אהובתי הרחוקה,
קראי לי אליך ,
פן אטבע בעיני הניכר.
מוקדש ללירון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|