ונוס ממילו שפלת המבט,
הכניעה אותי לאט.
מפתה כאלילה ,עיניה חומות,
שפתיה אותי אליה מזמינות.
חלשה אך מלאת עוצמה,
תלושה ממציאות יום יום.
אליה כמה,
שתעירני לעולמה.
ונוס ממילו שפלת המבט,
בעיניך אובד .
אהובתי הרחוקה,
קראי לי אליך ,
פן אטבע בעיני הניכר.
מוקדש ללירון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.