אני חושב על זה עכשיו
וחשבתי גם לפני
איך חיי היו נראים אם היא לא הייתה
אומרת "לא" והייתה אומרת "כן".
ולא הייתה סתם אומרת "כן" אלא אם היא
גם הייתה אוהבת אותי והיא פשוט רק חיפשה את
הרגע לדבר איתי או שפחדה לגלות למישהו על כך.

אני חושב על זה הרבה
חושב כל הזמן
אני הייתי אמור לבוא אליה ב8 בערב נעים וקצת לח לקחת אותה לסרט
רומנטי,קומדיה, מה שהיא אוהבת.
ואני בא אליה ב7:30  לאחר שהתארגנתי כבר 4 שעות במה ללבוש
ואיך אני אראה בשבילה. אחרי שהתקלחתי וניקיתי את עצמי לפחות 5
פעמים. לא יכולתי לבוא ב8 רציתי לבוא מקודם יותר, הייתי חייב
לראות אותה.
ואני בדרכי כבר רואה את ביתה עם שער העץ. ואני שומע את הפעימות
לב שלי הולכות וגוברות כל צעד שאני מתקרב לביתה. אני מסדר שוב
את החולצה שלי ואת הג'ינס. מעביר על עצמי מבט חפיף שהכל טוב
וכשורה.
אני מהסס להיכנס..
אני מפחד ואני מתחיל קצת להזיע מהלחץ.
יש לי תחושה מוזרה בלב תחושה שאתה מרגיש רק כשאתה אוהב
לא יודע אם זה פרפרים בבטן כי ה"פרפרים" האלה יותר בלב.
אני נכנס ומיישר את הגב שלי ואת הצוואר. מסדר שוב את החולצה
ומסתכל על השעון ורואה 7:45. מסדר שוב את הג'ינס ועוד פעם את
החולצה. מסתכל על הנעליים שלי לבדוק אם השרוכים קשורים טוב.
אני מגיע לדלת ורוצה לדפוק אחרי שאני מהסס כחצי דקה אני דופק
על הדלת.לאחר שתי שניות היא פותחת את הדלת בעדינות ואני רואה
אותה לבושה במשהו מיוחד ויפה ואין לי מושג איך קוראים לזה אבל
זה יפה מאד ומשך את עיני לכמה שניות.
היא אומרת לי ברכות "חיכיתי לך". ואני קצת לחוץ אז אני משיב
בקול שקט "גם אני רציתי לראות אותך".
היא מסתכלת עלי עם ניצוץ בעיניים שלה עם החיוך המתוק שלה והיא
מסמיקה קצת. ואני מסתכל עליה ויש לה עיניים כחולות , לא יודע
אבל לפעמים אני חושב שצבע עיניה מתחלפות. אני לא ממש
Mr.Smoothשיודע איך להגיב בכל שנייה ומה לומר , אני פשוט שותק
עם חיוך ואני מסמיק קצת. אימא שלה יוצאת ואומרת לנו לבוא
ושאנחנו נוסעים לxxx כמו שתיכננו. היא הולכת אחריה ואומרת לי
בצורה עדינה ושקטה "בוא".
בינתיים אימא שלה נותנת לנו טרמפ לxxx. אנחנו נכנסים לאוטו
ואני יושב לידה קצת צמוד. כל הנסיעה עד לקניון xxxxxx הייתה
חלומית בגלל שהייתי כל כך קרוב אליה כל הנסיעה. אנחנו יורדים
ואימא שלה שואלת אותנו אם יש מספיק כסף וכשנסיים שנתקשר אליה
לאסוף אותנו. היא קצת אוזרת ביטחון וכאילו הצליחה לנער מעצמה
את הרבה מן ההתרגשות שהיה לה ממקודם אך עדיין היא מסתכלת עלי
בחיוך ונראית עם החיוך קצת נבוכה.
אנחנו נכנסים לקניון ומרגישים את הקור של המזגן אך עדיין חם
לי.
היא הולכת איתי יד ביד צמוד אל החלק השמאלי של גופי ואני מרגיש
את הגוף שלה, את חום גופה מתחכך עם גופי.
אנחנו הולכים לכיוון הקולנוע, ואנחנו מנהלים בדרכנו שיחה.
אני שואל אותה "מה נשמע?". "הכל טוב" היא מחזירה לי בקולה
המתוק. (באותו רגע אני חושב מה אני דפוק יופי נשמעתי כמו איזה
חנון במקום לומר מה קורה , יופי נשמעתי כמו איזה חנון)
"אז מה איזה סרט תרצי לראות?" אני שואל אותה בשקט. היא עונה לי
"לא יודעת, מה אתה ממליץ?" אני אומר לה "תקבעי איזה סרט את
רוצה שנראה והכי חשוב שתיהני" "טוב" היא משיבה לי. היא נראית
חושבת קצת ואז עונה "בוא נראה איזה קומדיה , רוצה?" "למה לא
העיקר שנהנה, חשבת על איזה סרט ספציפי?" " 'ברוס הגדול מכולם'
כבר ראיתי עם חברה שלי אז בוא נבדוק אם מקרינים סרט אחר".
אנחנו מגיעים ל'רב-חן' ושם מסתכלים על התמונות ורואים את הסרט
"סדנה-לעצבים". קנינו כרטיסים וחיכינו איזה רבע עשה לכניסה
(השעה עכשיו 8:06). בינתיים ישבנו אחד ליד השני באחת השולחנות
שהיו שם של כל המסעדות (בורגראנץ וכל אלה).
התחלנו לפתח דו-שיח:
היא: "אתה רוצה להזמין משהו לאכול?"
אני: "לא ממש, את רעבה?"
היא: "לא כל כך, פעם ראשונה שאתה יוצא לפגישה?"
אני: "כן, אני לא מהסוג שבנות נמשכות לצאת איתי."
היא: "טוב זה בגלל שאתה קצת סגור, אבל אני אוהבת אותך כפי
שאתה".
שהיא אמרה את זה, שהיא התכוונה אלי עם המילה אוהבת זה העביר בי
גל התרגשות לכמה שניות.
אני: "גם אני אוהב אותך כפי שאת" אמרתי לה עם חיוך קטן על
הפנים.
היא: "איזה חמוד..."
היא: "אתה אוהב קומדיות?"
אני: "כן, אני אוהב קומדיות זה כיף קצת לראות דברים מצחיקים"
היא: "לא ממש נראה לי שמישהו לא אוהב קומדיות"
אני: "דווקא אני חושב שיש אנשים שיותר מעדיפים לראות דברים
אחרים מקומדיות"
היא: "יכול להיות לך תכיר אנשים"
אני: "חוץ מקומדיות מה את עוד אוהבת?"
היא: "לא יודעת, תלוי לפי החשק. לך יש משהו מיוחד?"
אני: "אני אוהב את יודעת פעולה,אקשן או הסרטים האלה של האנשים
החכמים"
היא: "מה זאת אומרת אנשים חכמים?"
אני: "את יודעת שהעלילה מתחילה להסתבך והגיבורים רואים פתרונות
מדברים קטנים שאתה בכלל לא שם לב אליהם".
היא: "כן זה גם קצת מעניין אבל יש את הסוג של הז'אנר הזה
שנותנים לך לחשוב עד שמתפוצץ לך הראש"
אני: "זה נחמד עד איזה גבול מסוים"
היא: "נכון".
שתיקה של איזה דקה וחצי
בינתיים אני חושב לעצמי: "איזה שתיקה, מה אני אומר עכשיו כדי
לשבור אותה? אולי היא תאמר משהו? מה אני כבר יכול לומר?"
היא: "אז מה אביב מה אתה אוהב לעשות.. אתה יודע תחביבים וכל
זה?"
אני: "יש לי תחביבים קצת מוזרים, אני למשל רואה דבז"
היא: "מה זה דבז?"
אני: "דרגון בול ז"
היא: "מה כל מי שאני אוהבת רואה את הדרגון בול הזה? גם תומר
רואה, מה יש לכם כל כך מהסדרה הזאת? סך הכל רואים אנשים רבים
עם כל מיני קרני-אור שיוצאים להם מהעיניים, מידיים והם צועקים
כל הזמן"
בין השניות נכנסתי לעוד הלם קטן בגלל מה שהיא אמרה " מה כל מי
שאני אוהבת.." הגל התרגשות הזה שעובר בי עכשיו זה משהו מדהים
שאי אפשר להסביר בצורה הגיונית"
היא: "בטח אני לא יבין בנים לעולם.." עם חיוך קטן מיוחד שמעיד
על זה שהיא צחקה איתי.
אני: " אל תחשבי שאתכן קל להבין ". גם אני עם חיוך קטן על
הפנים.
היא: "עזוב חפיף אף מין לא הבין ולא יבין אחד את השני.  בכל
מקרה בנות הם חכמות יותר ובוגרות יותר" והיא מצחקקת קצת ואני
רואה את החיוך המתוק שלה ואני מחייך קצת , מפחד לצחוק קצת כי
שאני צוחק אני נראה דפוק.
אני בודק את השעון וכבר 8:14. אני אומר לשיר "שיר כבר 8 ורבע
יאללה בואי נזוז הסרט בטח מתחיל".
אנחנו נכנסים לקולנוע. אנחנו הולכים יד ביד ומתקרבים אל הסדרן
של הקולנוע. הוא בודק לנו את הכרטיסים ומעיף בנו מבט וצוחק קצת
אח"כ. אנחנו נכנסים לקולנוע ונספגים באווירה של הקולנוע:
הקירות השחורים, הריח של הפופקורן וכ"נ. ואני מסתכל עליה והיא
כל כך יפה ומתוקה שבא לי לחבק אותה כל כך מאהבה ואני אומר
לעצמי שאני כל כך מזליסט בשביל להיות איתה ואני מתפלא בכלל
שהיא אהבה אותי. אני מיישר את הגב שלי ומסדר את השיער שלי קצת.
אנחנו נעצרים ומסתכלים על הכרטיסים שלנו: "איפה אנחנו אמורים
ללכת" היא שואלת אותי
"אני חושב לאולם 3" אני עונה לה. "אז בוא נלך היא אומרת לי"
בקול רך ועדין שאת העדינות שלו אפשר להרגיש כאילו זה מלטף לך
את הגוף לזמן קצר בשבילי השנייה הזאת הייתה כל כך מושלמת.
אנחנו נכנסים יד ביד לאולם ורואים שהפרסומות התחילו. אני מסתכל
לשנייה על הקהל ורואה את כל הזוגות שיושבים שם ואני אומר לעצמי
בלב שפעם ראשונה אני לא מקנא בהם בכלל. אנחנו מסתכלים על
הכרטיסים ורואים שאנחנו אמורים לשבת בשורה 11 כיסאות 10-11
קרוב לקיר קצת (היא 11 אני 10). אנחנו הולכים יד ביד למקום
שלנו. כל המקום חשוך בדיוק כמו שרציתי הכל עכשיו כל כך רומנטי
ויפה ואני מיישר שוב את הגב כדי ליישר את הצוואר ואני מסתכל
עליה ויש לה עדיין את החיוך המתוק ואני חושב שאני קצת מזהה
סומק בין האפילה של הקולנוע. כל הזמן יש לי מחשבות שאני כל כך
טחון במזל שהיא בכלל אוהבת אותי, סוף כל סוף יצא לי לצאת עם
מישהי שאני אוהב ולהרגיש שהיא שלי ושהיא רוצה להיות איתי וזה
כל כך כיף. אנחנו מתקרבים למקומות שלנו וקשה לנו קצת להתקדם
בגלל כל הרגליים של האנשים אבל לבסוף הגענו. אנחנו מתיישבים
ואני שואל אותה "את רוצה לקנות פופקורן או שתייה?" היא עונה לי
שוב ברכות נעימה "לא תודה פשוט בוא נשב ונהנה מהסרט". אנחנו
יושבים ורואים את הפרסומות החסרות טעם האלה ואז עובר פרסומת של
הסרט "בחורים רעים 2" אז שאלתי את שיר "נראה לי סרט משהו
מצחיק, רוצה פעם הבאה לראות אותו ביחד?" "למה לא? קודם כל בוא
נראה את הסרט הזה" היא אומרת לי בחיוך קטן. הסרט מתחיל וכמו
תמיד לא מבינים כלום בהתחלה. ואז אני שם לב למשהו שאני לא
אשכח, משהו כל כך מרגש, כל כך משמעותי שזה בא ממנה. היא שמה את
ראשה על הכתף שלי וזה היה כל כך נעים להרגיש אותה ואת חום
גופה. כל הסרט בכלל לא הצלחתי להתרכז בסרט, לא יכולתי, אולי
לדקה קצרה אבל לא יכולתי להתרכז כי פשוט חשבתי עליה והסתכלתי
עליה כל הזמן לא יכולתי במצב הזה לא להפסיק לחשוב עליה. כל
השיער החלק שלה ליטף את הלחי השמאלית שלי ואת בגדי ויכלתי
להרגיש אותה מהמפרק של היד השמאלית עד לראש יכולתי להרגיש
אותה. אני מסתכל עליה ולי נראה שהיא נהנית מהסרט. אנחנו ממשכים
להסתכל על הסרט ואני רואה שם את כל הבחורות החתיכות ואני אומר
לעצמי בלב "אף אחד מהן לא יפה כמוה לא כמוה, היא הבחורה הכי
יפה שראיתי בחיי". היא פתאום צוחקת קצת ואני מבין מזה שהיה
משהו מצחיק בסרט אבל לא שמתי לב הייתי שקוע במחשבות יפות עליה.
אני ממשיך להסתכל עליה והיא כל כך יפה ובצחוק שלה יש משהו כל
כך עדין , לא יודע אם זה עדין, אבל זה מן קסם אבל זה לא רק
בצחוק שלה, אני תמיד מרגיש את זה שאני בסביבתה.
ואז היא מסובבת את הראש שלה ומתסכלת עלי עם חיוך קטן שגדל קצת
איך שהיא מסתכלת עלי ואני מסתכל לה על העיניים, על עיניה
הכחולות-בהירות ואני כמו מקודם נופל אליהן אבל לא לשנייה להרבה
זמן, אולי 10 שניות אבל בשבילי זה היה ארוך וכל משחרר ומרגש.
בשארית הכרתי למציאות אני שם לב קצת שיש שתיקה ואולי מתוך
רפלקס הוזזתי את העיניים וחזרתי לגמרי למציאות והיא עדיין
מסתכלת עלי הפעם אני מסתכל לה בעיניים ולא קורה כלום כנראה אני
נופל לתוכן רק שזה קורה בהפתעה. היא מסתכלת עלי בחיוך עדין
שאני הכי אוהב לראות אצלה ופתאום מצחקקת לה קצת, אני חושב שהיא
הובכה קצת בגלל שאני מסתכל עליה הרבה יכול להיות שקיבלה את זה
כמחמאה. היא מחזיקה לי את היד ואני יכול להרגיש אותה שוב ועורה
כל כך חלק ומגע שלה עם גופך זה כמו ליטוף נעים(יש כאלה שיקשרו
את זה לדברים אחרים-אז אל תחשבו אל זה אפילו, הייתי צועק עליכם
אבל אני שוקע עכשיו בחלומות כה רגועים ומושלמים) ומושכת את ידי
השמאלית ושמה אותה ככה שאני אחבק אותה ואז אני מניח את ראשי על
הראש שלה. משהו חלומי משום ששום דבר לא יעניק את תחושה נפלאה
כמו זאתי, הייתי פשוט רוצה שזה ימשך לנצח. היה לי כל כך חם,
מהתרגשות ומחום גופה ולמרות הכל משום מה שאני רגוע, לא יודע
למה אבל אני רגוע למרות שהלחץ דם שלי כרגע ממריא שחקים אני
מרגיש רגוע. כבר אין לי יותר השוואות, אי אפשר פשוט להשוות את
מה שאני מרגיש עכשיו, את האושר הזה למשהו שקיים, לא היה ולא
נברא אושר כזה , רגע מושלם כזה מבלי להיות איתה, עם שיר המתוקה
שלי.  אני מסתכל על השעון שבניגוד להרגלי נמצא על היד הימינית
ורואה שאנחנו רק בשעה 8:30 משהו שנראה כה חלומי לוקח כל כך קצת
זמן(בטח בגלל על עומק הרגש שגורם לי לאבד את חוש הזמן). מה
יכול להיות יותר מושלם מי זה?. אני כל כך אוהב להסתכל עליה ,
אני כל כך אוהב להרגיש אותה, להרגיש אותה כשהיא שמה את הראש
שלה על הכתף שלי-להרגיש את השיער שלה מלטף טיפה את הגוף שלי
אני כל כך אוהב להרגיש את חום גופה אני פשוט כל כך אוהב אותה.
כל כך כיף אני פשוט לא יכול לתאר את זה, בחדר עמום באור ושהיא
לידי ואני יכול להרגיש אותה זה כה רומנטי כה חלומי משהו מושלם.
ככה עד ההפסקה של הסרט היה כה מושלם אז הסרט הופסק והאורות
חזרו לדלוק וכולם קמים כאילו משינה שעיניהם לא רגילות לאור.
אני ושיר קמים ואני שואל אותה "שיר, את רוצה לקנות משהו את
יודעת שתייה או פופקורן?" והיא מסתכלת אלי בחיוך ואומרת "באמת
בא לי לשתות עכשיו משהו אני צמאה" "כן חם פה קצת" למרות כל
המזגנים שפועלים באולם. אנחנו הולכים יד ביד אל כיוון היציאה
כדי שנוכל להגיע לדוכנים של הקולנוע. בדרך של ה2 מטר האלה אני
שואל את שיר "אז מה את נהנת מהסרט?"
אז היא עונה לי "כן זה אחלה סרט מה איתך אתה נהנה מהסרט?"
"עושה את הכיף של החיים שלי" אני עונה לה
"זה סרט אחלה בחיי אבל לא שמעתי אותך צוחק אפילו פעם אחת גם
בקטעים ה'קורעים' אתה לא אוהב את הסרט?"
אני כמובן איך לא נכנסתי לאיזה מחשבה יפה על שיר וחושב לי בראש
על שירים שפשוט רצים לי בראש עכשיו בגלל הרגש שבוער בתוכי כרגע
אז אני עניתי לה ממש בכנות "לא יודע, לא שמתי לב ל... (אז אני
קולט מה אני אומר ולאיפה זה יוביל אז אני מתקן את עצמי) בטח
שאני אוהב את הסרט זה סרט מצחיק לאללה". בדיוק אנחנו מגיעים
לדוכן ואני קורא למוכרת "סליחה.." היא מתפנה עכשיו ובאה אלי
"כן מה תרצו?" אני חושב קצת מסתכל על לוח המחירים ומסתכל שתי
שניות ומחליט "אני יקנה לימונדה בכוס בינונית ומה איתך שיר?"
אני עובר מהמוכרת לשיר וישר אני מסתכל עליה וצופה ביופי שאני
כל כך אוהב לראות ולהסתכל על הילדה שאני כל כך אוהב, לא רק
בגלל היופי אבל אלא גם בגלל האופי שלה היא פשוט כל כך מתוקה
ומקסימה ויפה שאין לי מספיק מילים לתאר אותה, אני חושב שהיא
מסמיקה קצת אני לא בטוח. היא עונה בקולה המתוק והמרגיע למוכרת
"אני ייקח קולה בכוס בינונית גם כן" המוכרת עונה לנו "אוקי שתי
שניות" והולכת לכוסות לוקחת שתיים מהבינוניים ומדביקה לאשנב של
המכשיר של השתייה ואנחנו מחכים קצת. בינתיים אני שואל את שיר
"איך בינתיים את נהנת?" היא עונה לי "אני מבלה מאד אביב באמת
כיף לי איתך, מה איתך?" "אני חבל על הזמן נהנה פה מאד וגם לי
כיף להיות איתך". הסרט מתחיל מחדש ואנחנו חוזרים לאולם כדי
לראות את הסרט אבל הפעם משהו שונה, אנחנו לא הולכים יד ביד היא
שמה את הראש שלה על הכתף השמאלית שלי ומחבקת אותי באזור הבטן
עם ידה , עם ידה שכל כך כיף להרגיש.
אנחנו מגיעים קצת לפני כולם ועולם לשורה שלנו ומתיישבים
במושבים שלנו בלי בעיה עי כולם יצאו להפסקה ואנחנו הגענו יותר
מוקדם מכולם לאולם. אנחנו יושבים ושותים את השתייה שלנו. היא
שמה את ראשה על הכתף שלי שוב וזה כל כך נעים כשזה קורה, כשזה
בא ממנה ,ממושא אהבתי ומשובת לבי. הפעם היא לא מחבקת אותי בגלל
השתייה שיש לה ביד אבל עדיין להרגיש אותה זה כל כך כיף כל כך
מרגש וזה משהו לא מהעולם הזה זה כה נעים. אני חושב לעצמי "טוב
מה אני יכול לומר כדי להתחיל איתה שיחה? אני חושב ועלה לי לראש
השאלה מה היא אוהבת לעשות אז אני עושה לעצמי סימולציה בראש איך
זה יהיה ככה שלא יצא שום דבר מביך או שאני יצטער עליו ברגע כל
כך מושלם שהרבה זמן חיכיתי לו" איך שאני בא לשאול אותה היא
אומרת לי "איזה סרט מצחיק זה אביב, מי משחק את הדמות הזאתי
'דייב בוזניק'?" "לא טוב בשמות משהו סנדלר" אני עונה לה "הוא
וגיק נקלסון מה זה מצחיקים אותי חבל על הזמן אין לי מושג איך
לא צחקת מהקטע הזה שהם היו במיטה ובמטוס" היא אומרת לי ככה
בפליאה. ואז עוברת בי מחשבה "בנות אוהבות שצוחקים איתן ואני לא
צוחק אני קצת רציני מדי. אני חייב קצת להיות יותר מצחיק אם אני
לא רוצה לאבד אותה ושהיא תפסיק לצאת איתי. נזכרתי בפעם אחת
שברקן אמרה לי שאני לא צריך להשתנות בשבילה ושהיא צריכה לאהוב
אותי כפי שאני, אני יודע שאני לא כזה רציני לרב אבל אני לא
רוצה לאבד אותה היא כל כך חשובה לי". בכל מקרה אני עונה לה "לא
בדיוק שמתי לב לקטעים האלה" ואז התחיל דו שיח שאני לא אשכח היא
שואלת אותי "איך לא שמת לב אלה היו הקטעים הקורעים של הסרט?"
"סתם חשבתי קצת איך שהקטעים האלו הגיעו" אני עונה לה ואז היא
מעלה את ראשה מהכתף שלי ואומרת לי "אביב תפסיק לחשוב כמה אפשר
לחשוב תן למוח שלך לנוח קצת כבר סיימנו ללמוד אביב" בחיוך וטון
כזה שהיא צוחקת איתי, חשבתי לומר משהו מצחיק "אני חושב כדי
להשלים את שנה הבאה" אני צוחק איתה "אתה פשוט חושב בלי הפסקה
אביב" היא צוחקת איתי וגם כאילו נשמעת לי מופתעת קצת באותו
זמן. "טוב אני אתן לך עכשיו סיבה טובה לחשוב אביב" ואז אני
ראיתי שהיא מסמיקה ואז היא נתנה לי נשיקה בשפתיים היא חייכה
הסתכלתי לה בעיניים הכחולות שלה וראיתי אותה מחייכת מאד
ומסמיקה וכמה שניות  אח"כ היא שתתה קצת מהקולה שלה. גם אני
הסמקתי מאד איך אפשר שלא? הקסם שיש בנשיקה הוכפל פי כמה וכמה
כזה בא ממנה. הקסם הזה שאני לא חושב שמישהו יצליח לתאר אותו
בפרטי פרטים הוכפל במאות כאשר זה בא ממנה. הסרט אמור  להתחיל
ואני עדיין ב"הלם" מהחוויה שעברתי עכשיו. היא שמה את הראש שלה
על שלי הכתף שלי כמו מקודם ושוב אנחנו באותו מצב שאני מחבק
אותו והראש שלי על שלה. האור מחשיך והיא שואלת אותי "אתה
חושב?" בקול שיודע את התשובה "איך אפשר שלא?" אני עונה לה "אף
אחת לא נישקה אותי כל כך גרוע" אני צוחק איתה ומדגיש את הטון
כדי של תיעלב. היא צוחקת קצת "זה היה גרוע?" היא שואלת אותי
בטון מופתע צוחק קצת "נראה לך? אין לך מושג כמה זמן חיכתי לרגע
כזה" אני עונה לה בהתחלה עם קצת ביטחון אבל אז מתחיל קצת
להתבייש. כמובן הסרט התחיל ואני לא מבין כלום. ואני עדיין חושב
על הנשיקה הזאת. היא מסתכלת על הסרט ונראה לי שהיא די מרוכזת
בו אני מסתכל על השעון ואני רואה 8:45. אני שומע מאחורה אנשים
שמפריעים לסרט ומעצבנים הרבה אנשים גם אותי הם היו מצליחים
לעצבן ביום אחר אבל לא אכפת לי מהם שילכו לעזאזל אני היום עם
שיר שאני אוהב ואף אחד לא יהרוס לי את הערב הזה שכל כך חיכיתי
אליו. "ראינו" את הסרט עד שהוא נגמר , כמובן שאני הסתכלתי עליה
והעפתי מבטים מדי פעם ודי הרבה פעמים היא גם הסתכלה עלי
והמבטים שלנו נכבשו אחד עם השני. זה גם חוויה להסתכל למישהי
שאתה אוהב בעיינים ושהיא תחזיר לך מבט זה משהו שהוא רומנטי
בעיקר שזה איתה, עם שיר. כל רגע איתה בסרט היה משהו שיגעון
ואני פחדתי שלא נדבר או שאני ישעמם אותה או משהו כזה. בכל מקרה
הסרט נגמר והשעה עכשיו היא (  10:03 ). די מאוחר אני חושב
לעצמי, מצד שני כשהשעה מאוחרת יותר נהיה טיפה יותר רומנטי. אני
ושיר קמים כמו כולם בקהל ובינתיים היא אומרת לי "איזה סרט
מצחיק מה אתה חושב עליו?" "אחלה סרט" (באותו זמן אני מבין למה
אנשים מוצאים מחוץ לקולנוע גם לדי וי די ווידאו את הסרטים ככה
שאנשים מאושרים כמוני יוכלו לראות את הסרט שוב והפעם להיות גם
מרוכזים בסרט).לאחר שאנחנו יוצאים מהשורה שלנו אנחנו יורדים
והולכים צמוד שראשה על כתפי השמאלית ויד ביד.היא עם אותו חיוך
מתוק ויפה שכמעט תמיד יש לה על הפנים והיא מצחקקת מדי פעם,
יכול להיות בגלל הקטעים המצחיקים מהסרט שלא ממש שמתי לב אליו
בגלל שהסתכלתי עליה כמעט כל הזמן. אנחנו יוצאים מהקולנוע
ונספגים באווריה של הקניון, הרעש של האנשים וכ"נ אין עכשיו ריח
של פופקורן באוויר וכל זה.אחרי שאנחנו עוברים את המוטות של
התורות של הקולנוע אני מתחיל לדבר איתה. "נהנת מהסרט?" "בטח
סרט קורע מצחוק" "כן אבל אחרי ההפסקה הראשונה לא ממש חשבתי על
הסרט" "אני לא מתפלאה גם אני לא הייתי ממש בתוך הסרט זה גם גרם
לי לחשוב קצת" "תעשי את זה לעיתים קרובות ואני יהיה מאושר" אני
צוחק איתה והיא מצחקקת קצת. בנתיים אנחנו מטיילים בחנויות
עוברים מחנויות בגדים למוסיקה וממוסיקה למחשבים,ריקורד
סנטר.(איך לא, הייתי צריך לקנות את וורקראפט 3 טרוזן פרון)
עברנו גם ליד חנות פרחים וקניתי לשיר זר פרחים (אין לי ממש
מושג מה הסוג פשוט לקחתי מה שנראה יפה וכמובן בגבול הכסף שיש
לי למרות שאם הייתי יכול הייתי קונה לה גם יותר טוב כך שלפחות
אני אכבד את הכבוד שמגיע לה בצורה הטובה ביותר). קניתי לה
פרחים וחייכתי אליה בהסמקה אני חושב אבל היא קיבלה את הפרחים
בחיוך מתוק שאני כל כך אוהב לראות אצלה והיא אומרת לי "תודה
אביב, הפרחים ממש יפים" בטון קטן של אושר אני מתרגש וזה קצת
עולה לי לראש המחמאה הזאת עדיין אנחנו הולכים ביחד כמו ממוקדם
ואני סוחב לה את הזר שהוא קצת מפריע לסחיבה ואת הוורקראפט 3
שלי בשקית הצהובה של ריקורד סנטר. בדיוק גם עברנו ליד סדנת
מלאכה עם חול (כלומר יש לוחות קטנים שמלאים במדבקות דבק שבהם
משורטט כבר איזה צורה של ורדים , לב או משהו (אפילו הארי
פוטר...)  ויש מיכלי חול שכל אחד הוא צבע שונה וכל פעם שולפים
מדבקה ושופכים את הצבע הנדרש על  האזור, זה די נחמד). אני שואל
אותה "רוצה לראות את זה?" "יאללה בוא אני אוהבת את כל המלאכה
הזה ציור וכ"נ". אנחנו הולכים למפעילה של המקום וקונים שני
לוחות אחד לי אחד לה. היא קנתה את הלוח עם הצורה של איזה כלבלב
ואני קניתי את הורדים. אנחנו הולכים לאיזה שולחן קרוב למיכלים
של החול ומתחילים לעבוד. "איזה כיף זה" אני אומר לה. בזמן
שאנחנו שולפים מדבקות ושמים חול: חום,ורוד,אדום וכל הצבעים"
אני מעיף מבט על השעון (        )ובהרגלי העפתי עליה מבט גם
אבל התחלתי להפסיק עם זה כי אני יודע שזה יכול גם לגבול
בלעצבן. לאחר שסיימתי חשבתי אם לתת את זה לשיר ולמען האמת לא
ממש רציתי כי רציתי מזכרת מהפגישה הראשונה שלי. היא סיימה אחרי
בזמן קצר ואמרה לי "איזה כלב חמוד, נחמד כל העבודה הזאתי"
"תראי לי שנייה בבקשה" ביקשתי ממנה "בסדר, תן לי גם לראות את
שלך" אני נותן לה את שלי ומסתכל על היצירה  שלה ואומר לה "איזה
יפה עשית את זה שיר בחיי שזה יפה , מה עם העבודה שלי יפה?"
"יפה אביב אני אוהבת את הצבעים האדום והורוד והכחול והצהוב
והירוק ביחד.. מצאת גם איך לשלב אותם" היא מחייכת אלי ואני גם
מחייך אליה בחזרה בחיוך קצת של נבוכה מהרגע שהכיל רגש של אהבה.
את היצירה שלי שמתי בשקית של הוורקאפט 3 והיא סחבה בידה את
היצירה שלה. הגיעה השעה שבא תיכננו לסיים והלכנו לחכות
באוטובוסים של ההסעות.ישבנו בספסלים שם ובניגוד להרגלי ישבתי
זקוף ולא מכופף. אני מביט בשעון והשעה (     ) "האוטובסים
צריכים להגיע ממש כל רגע" אמרתי לה "אל תדאג אביב יודיעו לנו
ברמקול"
בנתיים היא דיברה איתי "נהנית היום?" "אההה.. כן ברור שנהניתי
שיר יצאתי איתך ובשבילי זה היום מאד מיוחד"
בלב שלי אני יודע שזה לא נגמר עד שכל אחד הולך הביתה. "מה זה
הוורקראפט הזה שקנית?" היא שואלת אותי בחיוך ובקול מתוק שתמיד
יש לה "זה משחק אסטרטגיה פנטסיה את יודעת סתם יש כאלה צבאות
וגזעים וכל זה יש קסמים עלילה יפה גיבורים משחק נחמד" "ואיזה
סוג של פנטזיה זה?" " קשה להסביר את זה זה כמו.... בכל מקרה יש
שם בני אדם האנדאד עלפים ואורקים. כל צבא יש את הייחוד והסגנון
שלו. זה משחק יפה עם עלילה זה משהו כמו שר הטבעות יש איזה
דמיון מסוים". "נחמד" (אני שם לב שהיא לא כל כך מעוניינת במשחק
היא רק מחפשת לדבר איתי על משהו) "מה איתך את נהנת היום?" אני
שואל אותה "כן אני נהנתי הסרט היה קורע הזר שקנית לי הוא מקסים
והעבודות האלה הן יפות משהו מיוחד וחוץ מי זה גם יצאתי איתך
וזה בשבילי גם משהו מיוחד" היא בהתחלה עם טון מרוצה ואז הופך
קצת למתבייש וחלש. אני נכנס להלם מהנה (גל התרגשות שעובר לי
בגוף לכמה שניות עד שאני חוזר למציאות)  של כמה שניות מהתשובה
שלה בסוף כמובן.
האוטובוסים הגיעו ואנחנו שומעים ברמקולים "אוטובוסxxx קו xx
יוצא עכשיו" אנחנו מגיעים לאוטובוס משלמים ויושבים במושה לפני
האחרון ככה שאני ליד השמשה בצד השמאלי של האוטובוס מבחינת
הנהג. אנחנו יושבים כמו בקולנוע כשהיא נשענת עלי רק שהפעם מצד
ימין ואני נשען עליה. אנחנו מסתכלים אחד על השני ואנחנו כמעט
לבד באוטובוס אנחנו רחוקים מהשאר האנשים בערך ב5 שורות. האור
האוטובוס קצת מעומעם יוצר אווירה רומנטית ואני מסתכל לה
בעיניים כי אני אוהב את העיניים שלה (עוברות בי מחשבות טובות
ולא מיניות חס וחלילה להם עשיתי כבר "פילטר" במח שלי כי את שיר
אני אוהב בשביל להיות לידה לא בשביל דברים מהסוג הזה. אני זוכר
פעם אחת בחזרות למסיבת סיום כשדיברתי איתה ראיתי את העיניים
הכחולות היפות שלה לכמה שניות וכל כך אהבתי את העיניים הכחולות
שלה) ולפעמים אני מוריד את המבט שלי לרגליים שלה או לפה ואז
חוזר אחרי כמה שניות לעיניים. ואז אני מרים את הראש שלי וגם
היא והיא מסתכלת עלי ככה שאנחנו מסתכלים ישירות אחד על השני
ואני ממשיך להסתכל לה בעיניים ואומר לה בטון שקט "את כל כך יפה
בחיים שלי לא ראיתי משהו או מישהו יותר יפה ממך ראיתי את כל
הבחורות האלה במורדים את כל הדוגמניות האלה של 30 60 30  ואף
אחד לא יותר יפה ממך ואני לא מגזים" היא קצת מסמיקה ואומרת לי
"אתה סתם מגזים אני מכירה הרבה בחורות יותר יפות ממני" ואני
משיב לה באותו טון "טוב שאת חושבת ככה כי אם היית חושבת שאת
הכי יפה כמו שבאמת זה היה עולה לך לראש אבל...." ואז אני מפסיק
ומבין שמרב שטף הדיבור אני לא קולט מה אני אומר ועכשיו קלטתי
שאני אומר איזה משפט רומנטי שעלה לי בראש. היא שואלת אותי בטון
שכאילו רוצה המשך ועם חיוך "אבל...?" 5 שניות שתיקה ואז אני
משיב לה בטון שקט "אבל בגלל זה את תמיד היחידה שעולה לי לראש"
איך שאמרתי את זה רציתי לומר סליחה ולהתנצל כי היה לי תחושה
רעה שכאילו אני מנסה להתחנף אליה או שהבכתי אותה אבל אחרי
שנייה  היא מסמיקה קצת ומחייכת ואומרת לי "איזה משפט יפה אביב
אתה משורר?" בטון חצי רציני חצי צוחק ואני משיב לה באותו טון
"לא יודע
אבל יש לי כישרון" ואני מחייך אליה במבט כזה שכל מה שאני אומר
הוא בא בצחוק. איך שאני אומר את זה האוטובוס זז ואנחנו נוסעים
במשך הנסיעה עשיתי לעצמי בדיקה על כל מה שהיה בפגישה ומן חישוב
במח אם עשיתי רושם טוב ואם היא נהנת וכל זה עד שאמרתי לעצמי
שבעצם הפגישה עדיין לא הסתיימה. חשבתי הרבה על הנשיקה בהפסקה
של הקולנוע, זה היה פשוט מקסים ולא יכולתי להוציא לי את זה
מהראש. תוך כדי הנסיעה רציתי לספוג את האווירה של השקט עד
נקודה מסויימת ששאלתי את שיר "איזה כיף שיש שקט נכון?" "נכון
זה אווירה רומנטית כל כך" אנחנו מסתכלים אחד על השני לכמה
שניות ואז היא חוזרת להשען עלי ואני עליה. בסוף אנחנו מגיעים
לתחנה שהיא ממש קרובה לבית של בתאל במקום יש צומת שבצד ימין זה
לרחוב xxx ששם זה האזור בו אני בערך גר ובצד שמאל זה לרחוב
xxxxxx שבה בערך היא גרה. אני מסתכל על השעון כבר 11:15.
אנחנו יושבים בתחנה ומסתכלים אחד על השני ומחזיקים יד ביד. אני
קצת מרגיש מוזר לא יודע למה
והיא מחייכת חיוך מתוק ויפה. אני שואל אותה " שיר אפשר בבקשה
ללוות אותך הביתה?" והיא עונה לי "כן ברור שאפשר" ואני ממשיך
ללכת איתה יד ביד כאשר אני מצד שמאל והיא ימין. אנחנו מדברים
בדרך כשבדינו הזר פרחים והוורקראפט 3 (בחיי זה ממש מתאים
לסיפור נכון..?) אנחנו הולכים ומדברים שטויות ועל הסרט וכ"נ
כשאנחנו מגיעים לשכונה שלה אנחנו מגיעים לאות שער עץ שיש לה
בבית.
שיר " טוב ביי אביב לילה טוב תתקשר אלי מחר נדבר"
אני: "לילה טוב שיר"
היא נותנת לי נשיקה בשפתיים וכמה שאני קצת בשוק אני עוצר אותה
שהיא כבר פתחה חצי מהדלת.
אני: "שיר חכי רגע"
אני: "את נהנת היום?"
שיר:" ברור שנהנתי אביב למה לא?, למה אתה לא נהנת?"
תוך כדי שהיא מניחה את הזר שלה כשהוא נשען על הקיר.
אני:" שיר אני מחכה לפגישה כזאתי הרבה זמן וזה היה משהו מיוחד
להיות איתך"
אני:  " שיר אני יכול להביט לך בעיניים רק עוד פעם בבקשה?"
שיר: "כן למה לא?"
היא מתקרבת אלי ואני מחזיק אותה במותניים והיא מחזיקה אותי גם
במותניים אבל קצת יותר גבוה מאיפה שאני מחזיק אותה. אני מסתכל
לה בעיניים הכחולות שלה. ונדהם מהיופי שלה שוב. עכשיו הגוף
שלנו מאד קרוב. הידיים שלה עולות לי מסביב לצוואר ונקשרות
מאחורי הידיים שלי נשארות במותנים. היא מסתכלת לי על העיניים
ואני מסתכל על שלה. ע"פ המבט שלה בעיניים אני רואה שהמבט שלה
קצת יורד. גם המבט שלי יורד על הפה שלה.
אני מרגיש כאילו משהו רוחני מאחורי דוחף אותי לנשק אותה, אבל
מרב שזה חזק אני לא יודע אם זה רוחני או מוחשי. אני פתאום זז
ונותן לה נשיקה בשפתיים. אני מחייך ומסמיק וגם היא. לאחר 3
שניות, אנחנו מתחילים להתנשק בשפתיים רגיל ואז לאט לאט זה הופך
לנשיקה צרפתית. כולי היה חם באותו רגע, גם מגופה שהיה קרוב אלי
מאד וגם מהנשיקה. זה פעם ראשונה שלי נשיקה צרפתית אז לא ידעתי
מה לעשות כל כך אבל בשבילי זה היה חלום. הנשיקה נמשכה ככה 20
שניות (לא ממש יודע איבדתי חוש זמן באותו רגע) והיא הייתה
יבשה-רטובה כזאת אין לי מושג איך להגדיר את זה אבל זה היה מהנה
היותר. אחרי שאנחנו מפסיקים היא נשארת צמוד אלי ואני יכול
להרגיש את כולה לידי, זה כמו להרגיש שלמות. היא קצת בשוק אני
חושב על פי המבט שלה, לפחות אני חושב ככה משארית הכרתי למציאות
הייתי בשוק טוטאלי. לאחר שהכל נהיה יותר רגוע (בראש שלי לפחות
שאני חוזר למציאות).
בשתיקה של בערך  5 שניות אני אומר לה:
"שיר אני אוהב אותך" בטון שקט רומנטי (לפחות אני חושב ככה)
היא מחייכת ומסמיקה ועונה לי "גם אני אוהבת אותך". באותו רגע
היה לי התרגשות בבטן כל כך גדולה והרגשתי כאילו כל הבטן שלי
נמתחת לכל הצדדים ושיש לי משהו ענק על הלב שלי אבל התחושה הזאת
כל כך דומה לתחושות אחרות אבל בפנים זה היה משהו יותר מיוחד
משהו שלא הרגשתי אותו אבל הוא עשה את ההבדל שאני מרגיש.
היא מרימה את הזר ופותחת את הדלת אני מלווה אותה עד לדלת כניסה
שם כבר אני יכול לראות את הגינה שלה וכל זה. אני נותן לה נשיקה
אחרונה בשפתיים ואומר לה "שיר באמת היה לי כיף היום איתך זה
היה משהו מיוחד שבחיים שלי לא חוויתי" "אז מתי נפגש שוב?" היא
עונה לי בקול הרגיל שלה שהוא קצת עדין "לא יודעת, נשמור על קשר
טלפוני ונפגש סתם ככה לפעמים, אתה יודע" "אוקי, נקווה שאראה
אותך בקרוב" היא עונה לי באותו טון "גם אני מקווה" "טוב שיר
אני צריך ללכת אז לילה טוב" אני נותן לה נשיקה בלחיים וגם היא
לי. עכשיו אני הולך בדרכי הביתה. מגיע לדלת כניסה הראשונה של
ביתה שעשוי מעץ, פותח יוצא וסוגר. אני נזכר איך שלפני 4 שעות
בערך עברתי אותה בנקודה שהכל התחיל ואני שוב מסדר לי את
הבגדים. בזמן ההליכה חשבתי על הכל : על הנשיקה בהפסקה של הסרט
על המשפט הרומנטי (חשבתי שיש את זה רק בסרטים) ועל הנשיקה
צרפתית שהייתה לנו בדיוק לפני כמה רגעים ובקיצור על הכל, על
השיחה שניהלנו שנכנסו לקניון בהתחלה ועל השיחה על השולחונות
שבבורגראנץ ועל זה שפתאום אני מלא בביטחון עצמי בזכותה. ניסתי
לתאר מה היא חושבת אבל לא ידעתי והעדפתי לא לדעת. כשאני מגיע
הביתה אני מתקלח מתלבש לשינה , לא הולך לישון ופתאום אני
מתעורר מאיזה דימיון מטורף באמיתיות שלו כשאני יושב מול המחשב
וכותב את מה שאתם רואים...