היית מזמינה אותי, מזמינה אותי להיכנס לחיים שלך
אולי הייתי מצליח למצוא טיפה הגיון בכל הרע שמסתתר בפנים
היית מזמינה אותי, הייתי בא ואומר לך כמה שאת טועה,
שאת לא מבינה בכלל את עצמך שאת לא מבינה בכלל את עצמי.
היית מזמינה אותי אלייך, מזמינה אותי להיכנס לך לראש
ישר לתוך המחשבות הכי כמוסות .
אולי הייתי מצליח להסיט אותם מדרכם  הנוקמניות,
הייתי נאבק בכל כוחי  כדי לגאול אותנו מהייסורים שלך
אך כמו תמיד את לא מזמינה אותי, את אוטמת את עצמך כלפי,
רואה את הפחד שלך משינוי, את חוסר התקווה שכבר ממלא את כולך.
אהבת לעשות לי דברים, בובת צעצוע אנושית היית קוראת לי.
היית אוספת את כל הכעס שלך ומפנה אותו כלפי.
היית רומסת אותי, שוברת אותי, מכאיבה לי,
מכה אותי עד זוב דם ומחבקת אותי חיבוק של אהבה.
אחרי שהיית נרגעת היית מנגבת בי
את זיעת הכעס שלך ותולה אותי לייבוש.
אני כל כך מפחד מהפנים שלך כשאת כועסת,
תמיד זה נראה כאילו משתלט עלייך איזה כח אפל,
את רוצה לרצוח אותי.
היית באה אלי לחלומות בלילה, זורעת סיוטים במחשבות שלי,
משתלטת על המחשבות קורעת את המוח לגזרים,
מנתקת את חוט השפיות שלי
עכשיו את מזמינה אותי,מזמינה אותי למשתה,לסעודה שאני הקורבן
המוגש על הצלחות ודמי הוא היין שבכוסות

מנה ראשונה הגשת את הריאות שלי, חסרות אויר, מפוחמות,
ריאות עייפות מהרעלים שהנשמת אותי בהם.
מנה שניה הגשת את המוח שלי, מטוגן היטב
בכדי לוודא שאיבדתי את שפיותי לחלוטין.
בתור מנה עיקרית הגשת את הלב שלי,
לב מצומק, לב עצוב וכואב ...
ממך