בלילות הקיץ בגדד עולה לישון על הגגות,
מתפרקת מתכשיטים כבדים, ונסוגה מצניעות החדרים
אל פומביות האוויר. את ההמתנה הארוכה לשינה מקלה
התקווה לרוח, ואיש אחד חולם להיות כאחד הכבסים
הרוקדים על החבל, לכודים רק באטב עשוי עץ, ומלאים
אלפי משבים. רחש נשימות כבדות משתלב בלחישות קטועות,
ובצליל מגע העור הנחשף בתוך שמיכת האפלה. עם הדמדומים
השמיים הופכים לנשמה כבדה, שביטנה ההרה נוגעת בגגות
הבתים הנמוכים, ומחליפה בעיטות חיות בתנומות מתוקות.
רחובות נחש מפרידים בין בניינים העשויים קירות דקים, קפיצות
מפרידות בין הגגות השטוחים, והחלומות בין האוהבים.
כבסים על חבלים דומים לפעמים לבני-אדם מאוהבים,
רגע נוגעים, לכאורה בהיסח דעת, דרך הבד, ואחר נפרמים,
נפרדים, כאילו בהיסח דעת, דרך האוויר, שומרים על צניעות
יהודית-מוסלמית: מסתירים את הבשר, אך רומזים לו תמיד.