דה אנגרי מוטנטיק סלג / יפו חדשה. |
של נורות ניאון
את משעינה ראשך אליו
אני משעין את שלי אל החלון.
קו המחשבה מתארך כמו צוואה
עוד קצת אבל לעיתון
אולי החבל לא היה ממש מוצדק
בכל זאת, היה לי די נכון.
מחר בבוקר נתעורר בלי ים
ושום דבר כאילו לא היה
מחשבה שלא סיימנו
על הים, אולי
וסתם עליי
הכל כאן בקטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|