|
קו האופק מתארך כמו צבא
של נורות ניאון
את משעינה ראשך אליו
אני משעין את שלי אל החלון.
קו המחשבה מתארך כמו צוואה
עוד קצת אבל לעיתון
אולי החבל לא היה ממש מוצדק
בכל זאת, היה לי די נכון.
מחר בבוקר נתעורר בלי ים
ושום דבר כאילו לא היה
מחשבה שלא סיימנו
על הים, אולי
וסתם עליי
הכל כאן בקטן. |
|
|
החבר של שלי
נורא מעצבן
אותי, ולא בגלל
שאני פמיניסטית,
להפך, השובניזם
נותן לנו לנצל
את הגברים! הם
הולכים לעבוד
ואנחנו נחות,
מכינות קצת
אוכל...
בכל מקרה! הוא
נורא מעצבן
אותי, כי הוא
מתלהב מעצמו! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.