|
כמה יפים היו הלילות
כשהיינו יחדיו מטיילים
עם רוחות של ערב - קלילות
ושמחת צעירים צוהלים.
עתה שוב הנני נזכר
איך ישבנו זו מול זה
בלילה בהיר וקצת קר
והייתי מביט כהוזה.
האם עודך זוכרת
איך מהרת הביתה לחזור
ולי היית מספרת
כמה קשה את היום לעבור.
הייתי כה מוקסם מפנייך
ומלובן עורך הצחור
מיופיין הנדיר של עינייך
ומשערך הארוך השחור.
אך עתה לא דובים ולא יער
רק זיכרון מתוק שנשאר
המסיר מליבי דווי וצער
זה היחיד שעדיין נשאר. |
|
|
מותק, תעשי לי
קפה.
המורה קולט שהוא
לא נשוי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.