ובלילות, את לא תראי בחושך, לא. את תשבי לך בסלון זר, מצטמצמת
ככל האפשר, מנסה לא לעשות אפילו רעש קל שבקלים. גם אם הוציאו
לך עוגיות והודיעו שיש גלידה במקרר ואת מוזמנת, לא תעזי לאכול.
גם אם בארון יהיו דיסקים שמזמן רצית לשמוע, לא תעשי לכיוונם
ולו צעד. הילד יקום פתאום וירצה לשתות ואת תמזגי לו מהר
ותתפללי שלא ייקח לו הרבה זמן להירדם כי יש לך מאמר לקרוא וזה
לוקח זמן כשלא מעיזים להדליק את האור. בסוף ישלמו לך שכר
מינימלי ביותר אבל לא נורא, אם היית טובה הם ימליצו עליך
לחברים.
ובימים, אף פעם לא תדעי. שכחת שהיה מאמר לסכם לשיטות מחקר
ושהיום צריך להגיש עבודה, כי היית עסוקה בלהתקשר לאנשים ולשאול
אם הם מעוניינים בביטוח חיים מקיף סופר אולטרה מותאם במיוחד
לגיל הזהב במעמד הביניים באקלים הארצישראלי. ניסית להישמע מאוד
נחמדה כי את עובדת פה על תמלוגים ויש שכר לימוד לשלם. כל זה
היה בצהרים, אחרי שבאת מניקיון בבית של ההורביצים, כשהאמא
מסתכלת על כל סנטימטר רבוע ברצפה אם הוא מבריק דיו ועל כל
חלקיק אבק שנחת במקרה שניה אחרי שניקית את המזווה ומורידה לך
עליהם אחוזים, כשהאבא נועץ בך מבטים כי הוא חושד שאת גונבת
מהכסף שהוא החביא במגירה של התחתונים. למי בכלל יש כוח להסתכל
על המרצה ב"עלייתה ונפילתה של האימפריה ביטלג'וז 6 על פי הגותו
של יוהאן ג'וחא מאיר מאירסון: סוגיות יסוד" אחרי שבאת ישר אחרי
העברת חוג בשיטות מתקדמות לסריגת גרביים בשתי מסרגות? אחרי
הכל, בחורה צריכה להתפרנס ממשהו. בערב תרוצי לעשות משמרת בבית
הקפה, תנסי לא לחשוב כמה מגוחכת את נראית בחולצה הכתומה הבוהקת
ובמטפחת הירוקה המנוקדת בורדו שמכריחים אותך לקשור (זה בכל זאת
גורם ללקוחות לחייך), אם כי מובן מאליו שבכל מקרה תיפול איזו
שערה לסלט של מבקר מסעדות ידוע שיצא לו עשן מהאזניים וכשתתפרסם
הביקורת תפוטרי לאלתר ותצטרכי למצוא לך עוד מקום, בו לשם
ריענון החולצה תהיה ורודה והמטפחת צהובה עם נצנצים, ולכי
תסבירי להם שזה עושה רע לעור הפנים שלך, שגם ככה לא במיטבו
בגלל חומר הניקוי של ההורביצים וזה ששכחת לישון כבר שבעים
וארבע שעות וחצי, אבל מי סופר?