המטפלת התקשרה אליו והוא הסכים לבוא אלי הערב אחרי השעה תשע
בערב. בסביבות שמונה וחצי לבשתי את השמלה השחורה, שלדעתי
מחמיאה לי מאוד. שערי סורק שוב, מעט בושם של "אסתי לאודר"
האהוב עלי, הוזלף עלי, בתשע הייתי כבר מוכנה לקראתו.
נשימותי נעשו קצרות ומהירות. לא היה לי כבר סבלנות
להמתין...כמה דקות אחרי תשע וחצי הוא הגיע!
נכנס.
מעט מבוכה מצד שנינו.
המטפלת נעלמה בחדר-השינה שלי.
היינו לבד.
הוא התישב במקומו הקבוע, על ספת-העור הדו-מושבית שלי, נשען על
הקיר עם קודקודו, עצם את עיניו. התישבתי לצידו ויכולתי להריח
את בשמו מעורב עם מעט ריח של זיעה. ישבנו כך מספר דקות, עד
שכבר לא יכולתי יותר להתאפק ונגעתי בו עם רגלי ברגלו, הוא פקח
את עיניו, שיפשף את זקנו הג'ינג'י, הביט בי, והרים את ידו
השניה וחיבק אותי. משך אותי אליו נשק למצחי, ואמר "מצטער,אני
מאוד עייף. לא התכוונתי להרדם כך... רק מאוד עייף."
עניתי לו "אאההם...זה בסדר גמור, אני מבינה" ונשקתי ללחיו, הוא
הרחיק אותי מעמו מעט, והביט בי, אחר שב וחיבקני אליו ואני
התרפקתי עליו.
"את כל-כך יפה ומריחה כה נעים, ממש תאווה לעינים ולהריח." נשק
לי על שפתי, ואני החזרתי לו נשיקה, כעת הייתי חופשיה להראות לו
את כל רגשותיי כלפיו. ידו החליקה אל מתחת לשמלתי הקצרה, והוא
אמר "מממ...יש לך עור כה נעים למגע, כה משיי, ממש תענוג לגעת
בך..."
"תודה, נעים לשמוע זאת ממך."
הוא המשיך ללטף אותי ואני נעניתי לו ולמגעו.
לא היה צורך בדיבורים באותו ערב, זה יהיה בפעם הבאה.
הערב התמכרתי רק בלהיות איתו ביחד חבוקה בזרעותיו.
מחר יהיה יום חדש
26.8.03 |
