אני משמרת את השמחות שלי
בצנצנות פורמלין קטנות.
אחרי שהשחר מאיר
אני לוקחת אותך
לסיור בין המדפים:
תביטי.
אני מתייגת.
אני משמרת.
אהבת פעם אישה פורמלין?

מבט חטוף בשימורי השמחה שלי
והצבע הדהוי מעוות את פניהן.
עוברים של מה שהיה פחד
והפך לשמחה
ראויים להישמר.

עתה שליבי
גדוש מלהכיל
גדוש מלמנות
כוחה של הזכוכית חזק מאמונות.
האמונה העיוורת שלך מבועתת
עיני הים העמוקות שלך קופאות
כשאת רואה את השתקפותן על אחת הצנצנות.
ההתאהבות שלך בי
מעוררת אשמה
אין לי מקום להכילה
ראי
המדפים עמוסים
קחי את הצנצנת
התרחקי
רגע,אל תלכי.

כל הפורמלין שבעולם לא עוזר לי.
מושכת אותך לקרן האור
מצמידה אותך בנשיקה
אל החלל שמתהווה
את רוצה
אני מתרצה.
חושבת אולי אעזוב את הפורמלין
ואתחיל להחמיץ שמחות.