הגעתי לת"א לא מספיק שאבא הסיע אותי עד הקניון ועומר פגש אותי
שם ,אמא הייתה חייבת להתקשר לשאול אם הכל בסדר... יו לפעמים
היא מזה מעצבנת אותי! היא מגזימה! הלכנו אל רועי הוא היה מסטול
רצח בטח עישן לפני שבאתי ואז הפיל עוד איזה עשרה ראשים ולצערי
הייתי בסביבה. אני שונאת שמעשנים לידי! המכוער יודע את זה...
התחלתי כבר לתפוס ראש מהריח! היה כבר משעמם אז עומר הלך
הבייתה... לא היה כבר מה לראות בטלויזיה אז רועי הציע שנראה
סרט בוידאו, 10 דקות אחרי זה כמו כל גבר טיפוסי - הוא נרדם! לא
כעסתי... מסכן נפלתי עליו ביום שמחר יש בצפר...  ראיתי את הסרט
ובסופו הערתי את רועי שילווה אותי לדלת... ואז הייתי צריכה
לנסוע הבייתה באוטובוס הראשון של 5:00 זה מזה מעצבן כי אין
טיפת אור בחוץ... חיכיתי לאוטובוס בתחנה שליד הבית שלו כבר
ב4:40אף פעם לא הייתי שם קודם ובחיים שלי לא ראיתי אוטובוס
עובר שם!

                                       

אפילו אין שמש ואין לי משהו יותר טוב לעשות מאשר להסתובב
ברחובות בחושך?! אאה מסתבר שכן! לבלות את השעתיים הבאות בנסיעה
הבייתה. כל זה ולא ישנתי כבר 27 שעות (ו-32 דקות אבל מי
סופר?!)
אוי סופסוף הגיע אוטובוס! התיישבתי לי בספסל האחורי, זה
שבקדימה של האוטובוס לפני הדלת האחורית... זה איזשהו קטע אצלי
לשבת או בספסל הזה או בזה שמאחוריו כך שאם יהיה פיגוע אני אהיה
קרובה לדלת, או כבר לא זוכרת מה, היה לי פעם הסבר הגיוני
לזה... התיישבתי ושמתי את המבט הקריר שלי, שמזהיר אנשים "תרחקו
אני פריקית מפחידה ומאאאגניבה" זה שלבשתי את המכנס קומנדו ו-T
שירט שחורה קרועה היה עוד משהו שתרם למראה הפריקי של "אל
תתעסקו איתי". מסתבר שזה עבד... עברו לידי 2 בנים שהם דיי חלק
מהחבר'ה ואפילו לא חייכו לשלום... נו טוב... חשבתי לעצמי, בכל
מקרה אין לי על מה לפתח איתם שיחה. הייתי כבר חצי דרך לפ"ת כל
האוטובוס מלא ורק לידי מקום פנוי - כן ,כן Who Gives A Fuck
מהזקנים?! אם הם יכלו לנתק את עצמם מהספסל ברחוב וללכת עד
לתחנה הם יכולים גם לעמוד! כן, כן גם אני בשמחה אעמוד עוד 50
שנה! לא מגיעות להם פריווילגיות כי הם חיו יותר שנים ממני! -
בכל מקרה המקום הפנוי היה נחמד ומרווח עד שנכנס איזה צ'אחון
אחד! עכשיו, עם צ'אחונים לא מתעסקים הם אפילו לא שואלים "אפשר"
הבנזונה כמעט התיישב לי על התיק! כבר התחלתי לקחת נשימות
ארוכות כדי לחסוך לאחר-כך כשהוא ישב לידי ואאלץ להריח את ה"30
פרסידנט" שהוא עישן קודם... ולהפתעתי הוא התיישב לידי והגיע
משב רוח של בושם, נשיפה של הקלה, שאיפה שניה כבר הבנתי שזה
בושם מ"טירה", עוד שאיפה ולאט לאט ריח ה"נובלס" (נו "נובלס"
"פרסידנט" הכל אותו חרא!) חדר את שכבת הבושם הזול שאפפה את
האווירה... התחילה הבחילה... ניסיתי להסיח את דעתי...התחלתי
לחשוב "עליו" על מה היה ,על מה יהיה בקושי 2 דקות וכבר התחלתי
להתעייף הוא כבר כל כך משעמם אותי! כל כך חרוש! כל כך צפוי ולא
מרגש! אני צריכה ריגוש! אויש תודה לאל התחנה המרכזית!!!

                                   

בהתלהבות ירדתי מהאוטובוס לגלות את אלכס מכיתה ו' הולך
ממולי... טוב מי אני שאגיד לו שלום?! הוא נראה אותו דבר אבל
אני הורדתי איזה 50 קילו מאז הוא בטח לא יזהה אותי ואין לי כוח
להתחיל להסביר אז ויתרתי... הגעתי לתחנה ונעמדתי. בכל מקרה
האוטובוס תמיד מגיע כשאני מגיעה למה לטרוח לשבת?! עם המזל שלי
עמדתי 10 דקות ונאלצתי להקשיב לשיחה בהודית, שיחה באידיש ו2
פרחות שריכלו עליי "אם רק תשימי לה מכנס מתרחב, איזה סטרפלס
נחמדה, תורידי חצי קילו עיפרון שחור מהעיניים ותשימי איזו
צללית וורודה היא תראה ממש (ציפיתי לאיזו מחמאה) פחות נורא
מאשר עכשיו" -כלבה!- שונאת פרחות! כאילו את כל כך מושלמת, סתם
פקאצה! ומה לעזאזל את יכולה לראות ב5:10 שאפילו אין שמש..
עליתי על האוטובוס הפעם ישבתי לי לבד... כמעט נרדמתי איזה 5
פעמים למרות שניסיתי לשכנע את עצמי שאני רק עוצמת עין... (;

                                   

ירדתי מהאוטובוס... בהליכה הבייתה המשכתי לחשוב על הצ'אחצ'אח
והמפגרות... אויש העולם הזה לאן הוא התדרדר, כל כך משעמם פה,
כולם כל כך רדודים, לא אכפת לי! ממחר אני מוצאת לי ריגוש חדש!
יופי! עוד שניים, הפעם בנים "רגע, רגע... וואי, וואי, וואי יש
פה פוטנציאל קלוט את התחת שלה אחח הייתי עושה לה טובה" (מסתכלת
אחורה אין אף אחת חוץ ממני ברחוב) והשני מגחך לו: "פחח הייתי
נותן לה לעשות לי טובה!" אוי נו באמת, בחייכם...
                       באמת  תעשו לי טובה!

                                   

פתאום התחלתי לשמוע צעדים מאחוריי... אני מקווה שזה לא אחד
מהאלה שבאמת בא לעשות לי טובה... סתם התבדחתי...  הסתובבתי
אחורה ולא ראיתי כלום... המשכתי ללכת יותר מהר! כבר ראיתי את
האונס מול העיניים איך הוא בא וקורע לי את הבגדים ו- אוף כל
המחשבות שהאמא הפרנואידית השתילה בי... נו עוד 5 דקות אני כבר
אהיה בבית הריי אני יודעת שכלום לא יקרה... הלכתי יותר מהר
כשברקע עוד צעדים ועוד צעדים...
פתאום!
אוי לא!








נו נשברה לי הציפורן!!! אוף! ואז רעש מוזר... נו זה בטח השכן
מוציא את הכלבה מה את בלחץ?! שכנעתי את עצמי...  המשכתי יותר
מהר והצעדים צעדו יותר מהר... ואז!








קלטתי שהמכנס שלי נסחב על הריצפה יופי באמת! משכתי אותו למעלה
והמשכתי ללכת... הסתכלתי על השעון 5:30. לא אמורה לעלות השמש
כבר? אור קלוש האיר את הרחוב ולא ראיתי כלום... רק שמעתי את
הצעדים הנוראיים ששומעים בסרטי אימה! כבר דימיינתי את הטין,
טין, טין, טין, טי, די, טי, די... (מוזיקת רקע מאיימת) המשכתי
יותר מהר כבר ראיתי באופק את הכניסה לרחוב שלי אך לא יכולתי
להתעלם מהצעדים המתקרבים המשכתי ללכת חשבתי אולי לרוץ אבל אם
אני ארוץ אני סתם אפחיד את עצמי... ועם העישון שלי אני לא
אצליח לרוץ יותר מ2 מטר חוצמזה פאדיחות לרוץ ברחוב אם מישהו
יראה אותי? הרגשתי כבר יותר טוב עוד 2 מטר הכניסה לביניין
התחלתי לחטט בתיק למצוא את המפתח באתי לשים אותו במנעול ואז
קלטתי...שהוא כמעט שבור... הכנסתי אותו בזהירות והצעדים התקרבו
והתקרבו פתחתי את הדלת ופתאום!
מישהו משך אותי אחורה הסתובבתי לראות מי זה ואז-









התעוררתי... וואי חומר טוב... לא ידעתי שאפשר להתמסטל רק
מלהריח!
מעניין מה הסוף!