נופי בזלת משתקפים מחלון עמדתי
והמישור כמו קורא לך לבוא ולקחתו
להגיע עד ההרים הרחוקים,
שם מתבצר לו אויב.
למרגלותי בסיס, חברים. שמירה.
את נופי בזלת, יפים וקשוחים
קוראת לי לבוא ולקחתך, אבל רק כמו.
בהרים הרחוקים שהם את,
שוכן אויב.
הדרך אליך קשה, רצופת מכשולים
בלתי עבירים, אמרו המתכננים.
אולי הם צדקו.
ולמרגלותי בסיס. חברים, אני.
שומר עליהם ושומר על עצמי
שלא יעבור איש ביננו
גם אני ממקש עצמי לעיתים.
נופי הגולן קורצים לי בעוצמתם,
אך הבסיס מגודר ובדרך מכשולים,
שטחי אש שאי אפשר לחצותם.
בהר הרחוק עמדת שמירה.
האם האויב חושק שיניים ואוחז בנשקו
או שמא משורר לו בשתיקה?
חילופי הגיע, זמן לחזור לבסיס.
אולי גם מצדה השני של הרמה,
יעזבו את העמדה. |