רמטכ"ל לבוש מדים נכנס למשרד שר האוצר. שר האוצר יושב על כסא
מנהלים ענק מאד מעיין בכמה ניירות. הוא לבוש בחולצה לבנה עם
כפתורים כאשר שלושת הכפתורים הראשונים של החולצה פתוחים ועניבה
שחורה דקה קשורה בריפיון ותלויה על צווארו בעקימות.
איש צבא: (בזילזול) אגד שלום?
שר אוצר: מה?
א"צ: לא משנה, (פנים רציניות) סילבן באתי לדבר איתך על
הגזרות.
ש"א: ברוך הבא, 16 ולא יותר.
א"צ: 24.
ש"א: 16.
א"צ: 24.
ש"א: (מתחנן בעייפות) נו בוגי תעזוב בשקט אתה הולך לקבל את
המאתיים מארה"ב.
א"צ: (כועס) אה, אתה מתכוון לסוכריה הקטנה הזו של ה 0.2? מה
אתה מוכר לי סכום דולרים כמו שבזק בינלאומי מוכרת מהירות
באינטרנט? נו באמת סילבן, 24 ואסור פחות.
ש"א: (כועס) בוגי אתה לא תגיד לי אסור אתה שומע אותי? אתה לא
תגיד לי אסור. (נרגע) חוץ מזה ה- 0.2 המסכנים האלה הם משהו
הרבה יותר גדול ואתה יודע את זה. אתה גם יודע שאתה תקבל את
רובו (מרים טונים) אז תיקח ממני את ה- 16 ותעזוב אותי בשקט.
א"צ: (רותח) הלו, הלו אתה לא תבוא אלי יותר עם הכסף מחו"ל
(בהדגשה) אתה שומע אותי? צבא מוכן צריך? צריך! וזה הפסוק
האחרון. הכסף האמריקאי הזה לא בטוח בכלל אם הוא יגיע. ודרך
אגב, אם זה לא מגיע זה באשמת החבר'ה שלך, והסיבה היחידה שזה
אולי יגיע זה בזכות החבר'ה שאני שלחתי, (בפרצוף מרחם) אבל זו
אשמתי, הייתי צריך לראות את זה בא.
ש"א: (בפנים סתמיים) את ריגשי האשמה האלה תישמור לתקשורת הזרה
אחרי שאתם משפדים זקנה עם 20 אלף מסמרים. (מתחנן בעייפות) נו
בוגי, בחיאת בוגי, אז מה אם לא אכלנו מאותו המסטינג? (בחברות)
עכשיו אנחנו אוכלים מאותו המגש גבר. בחיאת רבק תן לי מרווח
נשימה קטן ובוא ניסגור על 18, (במבט מלא תקוה) מה אתה אומר גבר
עשינו עיסקה?
א"צ: (רגוע) סילבן אמרתי 24 כי זה מה שאני צריך. בעצם זה לא מה
שאני צריך זה מה שאני חייב, קבל תיקון זה לא מה שאני חייב זה
מה שאנחנו חייבים.
ש"א: (מעוצבן) בוגי דחילק רבקום, רד מהעץ. אתה יודע שהחבר'ה
שלנו יעשו את העבודה ביחד. הם יודעים יפה מאד איפה לסבן ואת מי
לסבן, לפעמים הם טועים בסיבונים אבל הפעם הם לא יפשלו, (מתחנן)
נו כבר הרבה זמן הם לא מפשלים. בוא ניסגור על 20, (מתלהב) זה
יפה, זה עגול - הציבור יאהב את המספר הזה.
א"צ: (מאיים) הציבור? מי זה הציבור? הציבור ימות אתה שומע?
(החלטי) סטיב - 24 ולא אגורה שחוקה פחות.
ש"א: (רותח) הלו בוגי תרגיע, רק אישתי קוראת לי סטיב ואל תישכח
מי זו אישתי ואיך היא כועסת כשמישהו אחר קורא לי סטיב.
א"צ: (משועשע) מה אתה מאיים פה?
ש"א: (מהסס) מה פתאום, חס וחלילה אבל אתה יודע איך זה נראה
כשנסגרים מפעלים, כשאתם קונים מסיכות גז באמריקה זה אומר
שאנחנו צריכים יותר כסף לעזור למפעלים ואתם בין כה וכה מקבלים
כל הזמן מלא כסף. זה (מגמגם) פשוט לא פייר.
א"צ: (בארסיות) הופה, גם איומים וגם סחיטות? אתה תראה אצלי מה
זה איומים.

הרמטכ"ל מוציא אגרופן, קופץ על השולחן ומכה את שר האוצר בראש.

הרמטכ"ל, יותר שרירי, נכנס למשרד רה"מ. רה"מ יושב מאחורי שולחן
גדול ועושה אוריגמי ובצד השולחן יושב היועץ מעיין בניירות
ומדבר בטלפון. רה"מ מרים את עיניו רואה את א"צ ומחייך חיוך
גדול וילדותי.
רה"מ: הופה בוגי, אחי, גבר, מה העיניינים? מה אני רואה? אתה
משקיע בעבודה אה? תגיד, תגיד מה אתה עושה בשביל השרירים האלה,
חדר כושר?
א"צ: (משועשע) חה, חה חדר כושר, כן זה טוב, החבר'ה בבור יאהבו
את היציאה הזו, חה, חה קטע טוב.
רה"מ: (משועמם) כן כן, נו טוב, שלום וביטחון, שלום וביטחון,
WHATEVER. (מתעניין) תגיד מה קורה הכל טוב?
א"צ: תשמע, יש בעיית מוטיבציה לא נורמלית. החיילים שחוקים והם
חוזרים הביתה אז הם מרגישים כאילו הם בסרט, אתה יודע, נו, כמו
ב- 82.
רה"מ: (בחולמניות) הו, הו אתה משווה? אתה יודע איך זה היה ב-
69? בן אדם הסרטים שאני אכלתי תאמין לי, היה פצצה.
א"צ: (מגלגל עיינים) כן, אבל תבין הם כולם שוקלדות היום. אסור
לי אפילו לתזז אותם, אני חייב לתת להם 6 שעות שינה, שעת ת"ש,
חצי שעה טלפון ועשרים דקות גילוח.
רה"מ: (רציני) חבורה של נמושות. (בחולמניות) אני זוכר איך ב-
71 (איש צבא שם כומתה על הראש ומזמזם את המוסיקה של עמוד האש)
חיסלנו שני כפרים, דפקנו לול שלם, הרמנו קומזיץ ענק וזיינו עד
אור הבוקר את הפקידות של כל האוגדה וכל זה בלי אינטרנט
שמינטרנט, SMS  שמס אם אס. מ"ק 77 ופופולריות של אלויס פרסלי,
זה כל מה שצריך (א"צ מכחכח בגרונו)
א"צ: תשמע אריק גבר, אני חושב שאם הם ירגישו שבבית יותר תומכים
יותר מבינים.
רה"מ: (מזועזע) מה אתה מתכוון שנשלח את הפסיכולוגים לתקשורת
כדי שיסבירו מה עובר על החיילים?
א"צ: (עם חיוך של זילזול) נו אריק ככה אתה מכיר אותי? מה
פסיכולוגים השתגעת? עוד מעט תציע שנפרסם סקרים על אחוזי צריכת
סמים בקרב חיילים. הה, הה.
רה"מ: (מנוער) מה זאת אומרת? חיילים צורכים סמים?
א"צ: (מבוהל) לא אריק מה פתאום, זה סתם בסלנג של הרחוב, (עם
חיוך חברי) אתה יודע איך זה עם כל המסטולים האלה של עלה ירוק.
הם זורקים מילה לרחוב כמו פצצות לגבות וזה מיד טופס את כולם.
זה מין קטע כזה שאפילו אני עושה את עצמי לפעמים כאילו אני מבין
מה זה אומר. פשוט צריך לחייך ולזרוק את זה מידי פעם, זה תמיד
עובד.
רה"מ: (חולמני שוב) וואלה, זה כזה. נו אז מה אתה מציע שנעשה?
א"צ: (מהורהר) תראה אני חשבתי שאולי נפרסם חלק מהמבצעים שלנו
כמו כמה נשק תפסנו, איזה מעבדות הורדנו. אתה יודע רק כמה
כותרות. 50 עצורים, 2 מעבודות, טיסן פה וספינה שם, לא משהו
רציני, ככה בבית אנשים יבינו שמסוכן והחיילים ירגישו שחושבים
עליהם, מה אתה אומר?
רה"מ: (מרוצה) יאללה סבבה. בוא נשפר לחיילים את המצב רוח, הגיע
הזמן לעשות משהו בישבילהם. (עם חיוך גדול) ומה דעתך בדרך אולי
גם לשלוח למילואימניקים 2 כרטיסים לקולנוע עם פופ קורן ושתיה?
שיראו שגם אותם לא שוכחים. תדבר עם גלובוס, אני מכיר אותו,
תגיד שאני שלחתי אותך.
א"צ: (משועשע) אחלה רעיון אחי, תאמין לי הפגזת אותה. באמת כבר
הרבה זמן אנחנו חושבים מה לעשות עם המילואימניקים. חה, חה,
החבר'ה בבור יאהבו את זה, (מתרצן) אבל תשמע, יש בעיה...
רה"מ: (מתפרץ) אם זה בעיה של כסף פשוט תקטין את הפופ קורן
והשתיה
א"צ: (מתאפק לא להתפוצץ מצחוק) חה, חה, חה, פצצה, אתה הורג
אותי, תאמין לי אריק החבר'ה בבור ימותו עליך. כן, כן זה רעיון
טוב (מתרצן) אבל יש עוד בעיה פשוט שאין לנו כמעט מבצעים בזמן
האחרון בשביל לפרסם, אנחנו חייבים לעשות איזה מבצע או משהו.
רה"מ: (בילדותיות) נו, אבל הבטחתי לבוש שלא נעשה כלום, בן אדם
אתה יודע איך זה עכשיו, הכל בלאגן אטומי.
א"צ: (מהורהר) ההםם, בלגאן אטומי, בונא זה רעיון טוב, אבל עוד
לא, (החלטי) בינתיים צריך ללכת על משהו הרבה יותר קטן, צריך רק
איזה מבצע של שבוע.
רה"מ: (מהסס) אהה, אני לא בטוח...
א"צ: (תקיף) תשמע אריק זה לא צחוק, שמעתי שאת הקאסמים מבית
חנון מכוונים על החווה שלך וזו רק שאלה של זמן עד שהם יפסיקו
ליפול באמצע הדרך בשדרות.
רה"מ: (מזועזע) מה? אתה רציני? זה אסור! מספיק שקסאם יפול
קילומטר מהחווה והכבשים יפסיקו לתת צמר שנתיים, אתה יודע איזה
אסון זה? איך אני אוכל להסתכל עליהן בעיניים? איך אני אוכל
להסתכל על עצמי במראה?
א"צ: (נלהב) אז מה אתה אומר? אפשר לעשות איזה מבצע קטן בבית
חנון ולחסל את הקסאמים?
רה"מ: (נואש) כן בטח, בטח. מחר, היום, עכשיו, אתמול. כמה שיותר
מהר. אוי, אוי, אוי מה אני אעשה עכשיו? איך אני אוציא את תירצה
הכבשה מהראש שלי?
יועץ רה"מ: (חמור סבר) אבל תשמע בוגי, שזה לא ייצא לעיתונות
הקטע עם זה שהם מכוונים לחווה, אתה שומע? זה הכל בשביל
אופקים...
א"צ: שדרות.
יועץ רה"מ: אופקים, שדרות, מצידי שיהיה ירוחם. העיקר שזה הכל
בשביל האנשים הפשוטים, הטובים והאמיצים האלה. ורק שזה לא יגיע
לסילבן הזה כי אז הג'ודי קלוץ שלו תשחט אותנו גם אם אנחנו ננשק
לה את הצ'יז שבין האצבעות של הרגליים. אתה שומע אותי?
א"צ: (רציני) כן, בטח בטח. שום סילבן, שום קלוצית ושום צ'יז
באצבעות (מגחך ולוחש) החבר'ה בבור יאהבו את זה.
איש צבא יוצא. רה"מ ויועץ רה"מ מתחילים לסרוג.

רמטכ"ל (א"צ1) נכנס לחדר גדול מאד שבמרכזו שולחן ארוך מאד עם כ
40 כיסאות מסביב. בקצה השני של החדר שמול הדלת יושבים סגן
הרמטכ"ל (א"צ2), ראש אמ"ן (א"צ3), מפקד חה"א (א"צ 4), ואנשי
צבא 5-10 לפי סדר תפקידים בחצי גורן. א"צ2 מרים את ראשו ורואה
את א"צ1 נכנס עם חיוך גדול, מיד מפנים מבט לעבר הדלת שאר אנשי
הצבא ומחזירים מבט לא"צ2 שפונה אליהם בלחש ובליגלוג.
א"צ2: תיראו, תיראו איך הוא יוצא גבר (פונה לא"צ1 בקול רם) נו
בוגי, גבר, איך היה?
א"צ1: (עם חיוך מטופש) אל תישאל גבי איזה קטעים הלכו שם. קודם
כל נכנסתי לקופאית, איך שראתה אותי הרטיבה.
א"צ2: (באירוניה) לאאאאאההה, באמת?
א"צ1: (עם אותו חיוך מטופש) כן, כן (פונה לכולם) אם הייתי שם
לב לזה קודם לא הייתי טורח לשחק לה בפיטמות (קורץ לא"צ7) בכלל
וישר הייתי משחיל לה את הלאו שלי (בתנועת אגן מגונה) אבל עוד
לא הצלחתי לקלוט איך עושים את זה.
א"צ2: (בהתנשאות) את מה? איך להשחיל את הלאו. (א"צ3-7 צוחקים)
א"צ1: (נבוך) לא, נראה לך? גבי, אתה כבר ראית אותי משחיל לאו,
עוד לא הצלחתי לקלוט שמישהי מרטיבה על ההתחלה.
א"צ2: (בסמכותיות) נו זה לפי האדמומיות בלחיים ומעל החזה אבל
אתה כבר תקלוט את זה עם הזמן (קורץ לא"צ3), (בהתעניינות) נו
בוגי איך היה?
א"צ1: (בהתלהבות) נו אז כמו שאמרתי, שיחקתי  לה קצת בפיטמות
ואז כשהגעתי לתחתונים הם היו רטובים כמו מגבת שנפלה במקלחות,
(בסיפוק) אבל אז החלטתי שאני מעניש אותה על זה שלא שמתי לב
ושיחקתי לה בדגדגן איזה חצי שעה עד שבסוף השחלתי לה את הלאו.
תאמינו לי כשיצאתי משם היא הייתה מעולפת. (כולם צוחקים).
א"צ2: (בחיוך רחב) נו והיא פתחה את הקופה לכל הקוטר של הלאו?
(א"צ1: מהסס כלא מבין אבל לפתע נדלקת הנורה מעל הראש, א"צ2
מגלגל עיניים) לא, אמרתי לך היא התעלפה מהלאו אבל אל תדאג
סידרתי את הכל.
א"צ2: (זהיר) מה בדיוק עשית?
א"צ1: (מסופק ומרוצה עד השמיים) נכנסתי למדאם!!!
א"צ2: (נסער עד הגהנום) מה עשית?!!? (א"צ 3-10 מטילים  עצמם על
הכסאות ותופסים את הראש ביד)
א"צ1: אל תדאג גבר לא רק שהשחלתי לה את הלאו, מרוב שהחור שלה
כבר גדול ומשומש היא אפילו לא הרגישה ואפילו המנקה הפיליפינית
שלה יצאה מרוצה.
א"צ2: (במרירות) כן, כולן שם נקבות אה בוגי? (א"צ 3-5 מהנהנים
בעצב, 6-10 מהנהנים זילזול) ככה זה בוגי אהה? (בדאגה) נו טוב,
ספר כל מה שהיה.
א"צ1: (בהיסוס) תשמע, אני לא זוכר בדיוק הכל אבל אמרתי לה
(מתחיל ביותר שטף) שהקסאמים מכוונים לבית זונות שלה ולא לבית
חרושת אז היא נכנסה לפאניקה ונתנה לנו אלף לבצע (א"צ1 מסתכל על
א"צ 3-10 מהנהן וא"צ 6-10 מוציאים פלאפונים ויוצאים מהלשכה)
א"צ2: טוב אז לפחות יש קצת עבודה, נו ומה עוד היה? היו פלטות?
א"צ1: (בהירהור) כמעט,  אבל בסוף זה יצא מצחיק.
א"צ2: (מגלגל עיניים) נו מה היה?
אצ"1: המאדם כמעט עלתה על זה שחילים משתמשים בסמים.
א"צ2: (בסערה) מה?!? אתה דפוק? מה היה בדיוק?!
א"צ1: (מתגונן) כלום גבי, מה אתה דואג? אמרתי לה שהחבר'ה
מסכנים וצריכים קצת עזרה מהבית אז הדפוקה רצתה להעלות כמה
פסיכולוגים לשידור אז זרקתי לה את הבדיחה על הסקרים אבל בסוף
הסברתי לה שזה סתם סלנג של הרחוב והוא קיבל את זה.
א"צ2: (מודאג) נו טוב יצאת בסדר אבל זה לא מצחיק זה אפילו
מסוכן.
א"צ1: (נלהב) כן אבל היו לו רעיונות פצצה.
א"צ2: (מסוקרן אבל ספקני) כמו מה?
א"צ 1: (משועשע) הוא דואג למילואימניקים ואמר שאולי נשלח אותם
על חשבוננו לסרט עם פופקורן ושתיה ( א"צ 1-5 צוחקים) רגע, רגע
וזה  לא הכל, הוא גם אמר שאם ייצא יקר מידי אז אפשר (מצחקק)
להקטין להם את הפופקורן והשתיה (א"צ 1-5 מתפוצצים מצחוק)
א"צ2: (נחנק בעודו מדבר) בונא הבנאדם פשוט פצצה, יש לו רעיונות
גדולים.
א"צ1: (נחנק גם כן בעודו מדבר) חכה, חכה זה עוד לא הכל, יש
עוד. (נרגע) היה לו רעיון גדול (מקבל הבעה חולמנית) הוא אמר
משהו, אני לא זוכר בדיוק בקשר למה, אבל הוא אמר משהו על בלאגן
אטומי (א"צ 2-3 מסתכלים אחד על השני ברצינות וא"צ מחייך
בחולמניות) וחוץ מזה הוא שאל אותי אם השרירים באים לי מחדר
הכושר (א"צ1-5 נקרעים מצחוק)