היה פעם אדם אחד ברחוב סבבה בשכונת מצליח שקראו לו שוקולד. הוא
היה אדם אדיב ונחמד מאוד. תמיד אומר לכולם בוקר טוב, אם מישהו
היה חולה הוא היה בא לבקר, מביא אוכל, עוזר עם הכלים. הוא היה
עושה הרבה מסיבות ומזמין את כל שכונת מצליח. היה מנהג ברחוב
סבבה, כל יום שישי עושים ארוחת ערב גדולה בבית של שוקולד.

כולם אהבו את שוקולד, חוץ מאולי כמה אנשים גזענים מרחוב רע. הם
לא אהבו את שוקולד כי הוא בא מאפריקה והם חשבו שהוא פחות טוב
מהם. פייר, הוא היה פי מאה מהם. הם היו צועקים לו: "ניגר, עבד,
תחזור לאפריקה". שוקולד היה מחייך במבוכה ואולי גם קצת נעלב,
אבל הוא לא השתנה ונשאר להיות נחמד לכולם.

יום אחד ציידי כשרונות פגשו את שוקולד, ישר קלטו את
הפופולאריות שלו ואת הכריזמה שלו ולקחו אותו לחברה שלהם. חברה
חדשה בשכונת מצליח, עלית משהו, שחשבה שהיא תתפתח אם היא תעניק
חסות לקבוצת כדורסל, מכבי משהו, לא זוכר בדיוק. שוקולד פרץ
לתודעה של הציבור וכולם אהבו אותו ומהר מאוד כולם רצו חתיכה
מאדון שוקולד. כל העם התעסק בשוקולד. כתבו עליו בעיתונים. איזה
עיתונאי אחד כתב בעיתון שיש בו חומר ממסטל שיש גם בקוקאין. זה
רק חיזק את שוקולד כי עוד יותר אהבו אותו ורצו אותו כי הוא
ממסטל. הוא גם תבע את העיתון שפרסם את הידיעה על הוצאת דיבה
ואפילו הייתה עליו כתבה בCNN.

שוקולד הפסיק להסתובב בשכונה ולהיות נחמד, הכסף עלה לו לראש.
החברה שהוא עבד בה התפתחה מאוד ועשתה ממנו כל מיני סירופים
ומוצרים שונים. לאט, לאט שוקולד התחיל להיגמר מרוב שהשתמשו בו.
הוא נכנס לדיכאון עמוק בגלל שאח שלו התאום, שוקולד לבן הצליח
יותר ממנו באירופה. ששוקולד מת לקחו תאים שלו ושכפלו אותם ועשו
הרבה אדוני שוקולד כדי שיהיה מספיק לכולם והיום אפשר למצוא את
הצאצאים שלו בכל קיוסק או מכולת.