|
בכל לילה מסתתרת בין צללים
מאיימים לחטוף ממני שלוותי
מייחלת מתפללת
מבקשת מתחננת
אל תיגעו באהבה שלי
והדלת הנטרקת בתוכי
מזעזעת מסעירה את עולמי
אל חדרי ליבי ניבטת
הקירות אש וגחלת
לב שוכב לו שם על הריצפה
מדמם מזאת האהבה
מסתכלת במראה שבחדרי
לא מזהה את האשה שממולי
הכל שוברת והורסת
מתוסכלת מיואשת
הדמעות זולגות ומבקשות
את נפשי לקחת הן רוצות
מסתכלת בשעון שעל הקיר
והזמן לא זז גם הוא עומד נגדי
לא יודעת שלווה ושקט
וליבי עוצר מלכת
אין דבר שאת ליבי ירגיע
במרה שחורה אותי הטביע |
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.