בחברה יש שלוש דרכים:
הדרך שבה אתה יכול ללכת ולעשות מה בא לך,
הדרך שבא אתה מוגבל לרצות את החברה
והדרך שבאמצע בה אתה מקשיב למסגרת ומשתדל לרצות את החברה
אבל לא על פני כבודך האישי ועדיין יש לך שליטה בחייך.
הדרך שבה אני הולך היא הדפוקה ביותר.
הדרך שבה החלשים הולכים באמונה שכאשר תרצה אנשים אחרים
הם ירצו אותך מאמינים במשפט תחייך לעולם והעולם יחייך אליך.
אין לך שליטה על החיים שלך, אתה נתון למרות אחרים בין אם אתה
אוהב את זה או לא.
אם לא כל הכעס שלך על החברה מתפשט בגוף שלך והופך לרוע שאתה
כבר לא יודע
אם אתה רוצה אותו, אתה מת לעשות רע ולהוציא אותו ואתה לא יכול.
אתה נתון לשיפוט
של אחרים הם לוקחים לך חלק מהחיים ומשחקים בך. זה כאילו שהעולם
שרציתי זה
שבו אני מעמד הפועלים ומעלי יושב דיקטטור או מישהו שקובע על
החיים שלי.
זה השפלה, לדוגמא במקרה שלי כולם עשו ממני הומו מסיבות כל כך
מטומטמות
וממקרים בשיא המקריות שנרקם עליהם "בשר" ממקרים שונים
ומשונים.
מדביקים עלי סטיגמות מגעילות ויורדים לי לנשמה. כשהם צוחקים
עלי הם מדמים את זה לצחוק ומשפילים אותי מול אנשים שרוצים
בהשפלתי ומסיטים אנשים נגדי ומסיבה מסוימת לא אכפת לי להשלים
עם אותו בן אדם אבל בהחלט לא לחזור להיות "חברים" שבו אני שפוט
ומצד שני דברים אמייתים שאני מספר מוזרים ומסבכים (בקיצור
סיפור ארוך ומה שבטוח אני אולי לא טלית שכולה תכלת אבל אני לא
האשם היחידי בו). צוחקים עלי ומזכירים לי את הכיתות הנמוכות
בהן הייתי מתנהג כמו מטורף ואני כל הזמן רוצה לשכוח מה שהיה
ומה שקרה אבל זה לא אפשרי, זה כתם שחור שידבק בי כל החיים.
נותנים לי מכות "בצחוק" כי אותם זה מצחיק ונותנים לי מכות
למקומות שנגיעה בהם זה דבר כואב והם מתייחסים אלי כמו דפוק כמו
אל איזה שפוט זבל כי אותם זה מצחיק.
מהשוואה קטנה שעשיתי במוח שלי גיליתי שהם רוכשים לי כבוד אפס
ולאנשים אחרים יותר טוב (השוואת מצבים). מאשימים אותי שאני
הומו על שטיוית בגלל שאני רואה סדרה מסויומת שהם לא אוהבים אבל
מעניין שיש להם חבר שגם רואה את זה ולו הם רוכשים כבוד ולא
אומרים דברים כאלה. עלי כולם צוחקים מצחיק אותם מה לעשות?
להגיד להם משהו מאז 5 שנים זה מצחיק אותם, כיף להם לצחוק עלי
ולביים את זה כ"צחוק" ביחד. אבל מה לעשות אני תלוי בכולם. אין
לי כבוד עצמי מינמלית וזה ממש לא משנה אם אני אוהב את זה או
לא.
כשהכעס נאגר בתוך הנשמה אתה מת להוציא אותו ואני מת להוציא
אותו בתור כח שלאף אחד אין משהו שאני חולם עליו שיגרום להם
לפחד ולרכוש אלי כבוד גם אם זה לא הדרך שבה אני רציתי. לבוא
אלה שהרסו לי את החיים מהילדות המסריחה שהייתה שלי ולהרוג אותם
אחד אחד ולגרום לעולם הזה להצטער על רע שיש בו, לי לא היה רוע
בכלל, אבל חלק מהרוע נספג בי ואין לי מה לעשות איתו. כל יום
שאני חוזר מהבית אני רואה דבז במחשב וככל שהשנאה בגופי גדלה
יותר ככה ההתחברות שלי לקטעים האלמים גדולה יותר והרצון להיות
כמוהם
חזק בצורה שאף אחד לא יוכל להתעסק איתי. אבל מה לעשות שזה בלתי
אפשרי? במקום זאת אני בא הביתה ונותן לקיר או לשק איגרוף
אגרופים עם כל הנשמה שלי עד שיורד לי דם מהידיים ומסיבה
מסויומת אני אוהב את הכאב הזה לא יודע למה כל אגרוף שאני מביא
לשק כשיורד לי דם נותן לי תחושה של חוזק זמני. כמשתמע מזה אני
נשמע באמת כמו איזה מטורף אבל אני לא כזה בכלל.
באנשים שאני אוהב אני לעולם לא יפגע. ככה גם לילדה שאני אוהב
שהיא הדבר המיוחד ביותר
שראיתי והכי יפה אבל לצערי , לא הופתעתי בכלל, היא דחתה אותי
לאחר שאני מגלה שלחברה
הזאת יש כל כך הרבה שנאה אחד לשני. אנשים יש להם רוע בלב גם אם
הם לא מראים אותו
לדוגמא כאשר דיברתי עם חברתה הטובה הנחתי שאולי יש הגיון כמו
שלי והיא לא תגלה למרות העובדה שהם החברות הכי טובות. אבל מרב
הסיבות שראיתי זה לא נכון אני לא נחשב לידיד,
רק ככלי לביטחון העצמי שלהם ולמחמאה הזאת שאני נותן לה בכך
שאני אוהב אותה.
חלק אמרו לי שבטוח שזאתי שאני אוהב גילתה רק בגלל שחברה שלה
שאיתה דיברתי גילתה לה,
אני לא האמנתי אבל עכשיו זה נראה הגיוני, בעולם אין קצת כבוד
או הגיון אני לא הייתי נוהג
ככה במצב הפוך. ואחרי שהיא דחתה אותי והחברה השתלטה לי על
החיים ולקחו פיסות ממני
עד שמה שנשאר לי זה רק ה4 קירות בחדר שלי. כל הסודות שלי נתגלו
כי חשבתי שבאמת אנשים שחשבתי שהם קרובים אלי לא יגלו אבל במקום
זה הם לוקחים לי את חיי האהבה שלי לידיים שלהם ועושים דברים
שרק משגעים אותה לדעתי וגורמים להתצייר כמו איזה סטיב ארקל
שנדבק
באהבה שלו.
אני החלש
אני המטרה הנייחת של כולם
אני החרשן והחנון
אני ההומו
זה מה שהם חושבים
וחלק מזה נכון אין מה לעשות? ברור שאני מבין למה היא לא יצאה
איתי?
מי תרצה לצאת עם מישהו כזה... אני לא הייתי יוצא עם מישהי
כזאתי אני יודע בטוח.

כל זה יוצר לי משבר אישי שמשלב בתוכו רגשי נחיתות, הקפדת יתר
על לבוש, מתח , פחד,
ומצד שני גם רצון עז להתנקם במישהו שהרס לי הכל עד כדי לאמלל
אותו ולתת לו לראות מה
הרגשתי בזכותו. כל העולם הזה דפוק. הבטחון עצמי של אנשים נובע
מחוסר של אנשים אחרים
יש לי חלומות שבהם אני הכי חזק ובו אני מוכיח את עצמי נגד
אויבים חזקים שאולי
בתת מודע שלי אני רואה אותם כמכשול החברתי שאני מנסה להתגבר
עליו בדרכים שאני אוהב.