יש תרבות בעולם שאף אחד לא מכיר. היא באה והולכת, כמו שפעת.
ישנן עונות שבהן התרבות חזקה, וישנן עונות שהיא כלל לא קיימת.
למה? אל תשאלו אותי. אני רק עובד פה.
  בפעם שעברה שהתרבות באה, אני הייתי בן 17. התרבות חייכה
אליי וביקשה קפה.
היה למשפחתי הכבוד לארח את התרבות, כל פעם שהיא באה היא חיה
בבית אחר. הכנתי לה קפה והיא שתתה אותו מהר . הוא היה רותח,
אבל דבר זה אינו מפריע לתרבות. היא ישבה ליד השולחן במטבח
גונחת ונאנחת כאילו כרגע גמרה.
  "אתה מכין קפה טוב, חמוד" היא אמרה "איך קוראים לך?"
  "יניב!" עניתי מהר כתגובה של קפיץ מתוח "יניב רוטנברג"
  "איפה ההורים שלך, יניב?" היא שאלה והסתכלה סביב
  "הם בעבודה" עניתי. "לבינתיים זה רק את ואני..."
התרבות הייתה מאוד מאוד יפה. היא הייתה נמוכה ושחומה. היה לה
יופי מיוחד. לא אקזוטי או משהו. פשוט מיוחד.
באותו היום אני והתרבות שכבנו. היה טוב. כל-כך טוב. לתרבות יש
קישורים של אלת מין מהמיטולוגיה היוונית ממש.
אחרי ששכבנו אני עישנתי סיגריה, קאמל סטרייט. התרבות לא עישנה,
היא נגד עישון, אחרי הכל היא כן תרבות.

עוד שבועיים התרבות חוזרת. אני לא יכול לחכות. כדי שהיא תמרח
את התחת בכרם, כי אני כבר מנוסה עכשיו.
עוד שבועיים אני אמות ואוולד מחדש, התרבות תשנה את חיי.
עוד שבועיים אני כבר לא אהיה עצוב או מצוברח יותר, לפחות לזמן
מה, התרבות תנחם אותי.
מי זו התרבות? אני לא יודע. אני רק עובד פה.