בליינד גוארדיין / טעם המוות. |
ורעה נושקת על שפתי,
לבוש בשחור יומי האחרון,
יום הדין! מורה השעון;
הרוח מרחפת על פני המים
נשמתי מותנה מתחת השמיים,
בין החושך לאור יכבל מבטי
ואני נושא את כל אשר לי.
לעולם דמיון וחלום השליכני
רחוק ממרום הגדולה יעבדני,
מתוק טעם המוות בפי
אך גיהנום יסתירו תחת לשוני...
לא!
ארץ אל תכסי דמי!
ואל יהי מקום לזעקתי!
רווי דמעות ובכי תמרורים
אני אבוד בין האמת האפלה ותוגת הנצחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|