?shall i compare thee to a summer's day"
thou art more lovely and more temperate
rough winds do shake the darling buds of may
and summer's lease hath all to short a date
sometime to hot the eye of heaven shines
And often is his gold complexion dimm'd,
And every fair from fair sometime declines,
By chance, or nature's changing course untrimm'd:
But thy eternal summer shall not fade,
Nor lose possession of that fair thou ow'st,
Nor shall death brag thou wander'st in his shade,
When in eternal lines to time thou grow'st,
So long as men can breathe, or eyes can see,
".So long lives this, and this gives life to thee

כך כתב שייקספיר, ונשמתי נעתקת ומתייפחת חרישית עם כל שורה
ורגש משתפך,
הוגה בקלילות עוד טיפת רגש שלי אל תוך המילים.
משחקי אהבה וטבע עוצרים בי לרגע להביט בך ובי וכל מי שנותר
עצור בזיכרונות שלי.
אהבתי.. אהבתי באמת. ועכשיו מה? מה נותר לי לעשות עם ליבי
החרוך והשותק,
להזיל עוד דמעה? לזעוק לשמיים שחורים? לקבור את נפשי לנצח?
או שמא לבכות בשקט שאתה מולי כבר לא עומד לא מחייך?
"צריך אהבה חדשה.." שרו לפני זמן לא רב, ונכון תמיד צריך.
להושיט שוב את היד שלי אל האש ולהתפלא שאני נכוות? או אולי
בכלל לא להתפלא אלא
להגיד לעצמי: "אמרתי לך" ולהתענג בהרגשת הצדק, כי הסוף הגיע
ואני ידעתי.. ידעתי.
ולי לא נותר, אלא לחכות. ללבוש מסכה של עליצות מודמה, ולצאת אל
העולם הגדול... שוב..
פוחדת, בוכייה, מלאה בכוויות וצלקות, מאוד בודדה, אך מי דואג?
מי יודע?
מי שומע זעקות של קטנטונת מפוחדת? אז הלכת... ואני הלכתי..
וכולם הלכו...
מגמגמת אני לעצמי ויודעת שאף אחד לא יחזור באמת.
אז לדרך חדשה אני יוצאת, או שמא משלה את עצמי הקבורה בכאב
שחור?
להתראות!