לגמל ופרד
שבע דקות. זה כל מה שרון ביקש ממני. אני חבר שלו כבר שלוש שנים
ועוד מכיר אותו שנים לפני זה וכל מה שהוא ביקש ממני זה לחכות
לו שבע דקות. הלכנו אחרי בית ספר כדי לתפוס טרמפים הביתה בעוקף
והוא ביקש שבע דקות. זה הכל. שאני אחכה שבע דקות. אני לא
הסכמתי. אם הוא היה מבקש ארבע, אפילו חמש דקות, אז מילא, אבל
שבע דקות זה כבר מוגזם. בסוף הסכמתי שש אבל הוא לא רצה. "שבע
דקות או כלום" הוא אמר. "מקסימום שש" אמרתי לו. "איזה מין חבר
אתה תגיד לי? שבע דקות כולה! מה כבר בקשתי? תחכה שבע דקות פה,
אני כבר חוזר" הוא אמר. באמת איזה מין חבר אני? לא מסכים חכות
אפילו שבע דקות לחבר טוב שלי. התווכחנו על שבע דקות במשך חצי
שעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.