|
את שונה
כל כך משונה
עד שבא לצרוח מרוב ייאוש
שאי אפשר לפתור אותך
את שונה
את כל כך מדהימה
תגידי מה את ומי את
ומה את רוצה
התאהבתי בך
כנראה זה סוד הקסם שלך
לאהוב ולא לאהוב
להראות ולא להראות
נשביתי בקסמייך
אני מודה-
איך אפשר שלא,
אבל את עדיין נשארת
אוהבת לא אוהבת
פוגעת ומצטערת
בועטת ויורקת
מנשקת ומחבקת
כאילו כלום לא קורה
ולא קרה
כאילו העולם הזה
הוא רק שלך
ואנחנו
שחקני תפאורה. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.