ואם יכולתי, הייתי נותנת לך שם של מישהו.
ומלבישה אותך בצחוקו. ובדמותו. ובחצי אמת המנוגבת בשטות.
ומתבדחת על משהו של אמש, שעטף את החיוך שלי במשאלה או בשאלה.
אבל האתה שלך נשרט ונחטף על לחיי. והיחיד שנשאר הוא אותו שיר
שעוטף אותך ואותו כאחד, ואז, לרגע, הייתם אותו אדם אהוב.
זה שנטש אותי וזה שנשאר איתי למען אחרת.
בעצם, מה ההבדל? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.