והנה שוב אני יושב כאן בין חברים, מכרים, שותה את כוס הקפה שלי
וחושב על מקומות אחרים. אני מרגיש בנוח כאן, בין החברים
והמכרים, אבל אולי נוח מדי. אני מביט בחברי הטובים, הנה ג'ו
שותה את כוס התה שלו עם הסוכרזית (הוא שומר משקל) והנה נטלי
היפה מביטה בשעון, היא תיכף צריכה לרוץ הביתה (היא שומרת שבת),
והנה גם בראזני המשוגע יושב עם האשה הנירוטית שלו.
אני שומע את הרעשים הדיגיטליים של הקופות הרושמות שכבר מזמן
נהפכו למחשבי על, אני מקשיב בחצי אוזן לשמאל-talk שמתנהל
בשולחן לימיני בין שמאלני ממושקף אוהד-ברק לבין שמאלני ממושקף
אוהד-שחק, אני מביט במכוניות הרבות שעוברות ממש לידי ושואף
לקרבי את העשן העירוני שהן פולטות כבדרך אגב. ואני דווקא די
נהנה מהקפה שלי.
והנה שוב אני יושב כאן כמו כולם ולא מבין איך זה קרה לי. אני
הרי הייתי צריך להביא את הבשורה במקום להתבטל על איזו כוס קפה
טיפשית בארומה. אין לי משקפיים עגולות ואפילו לא כרס קטנה. ג'ו
התחתן, וגם בראזני המשוגע, נטלי היפה חזרה בתשובה, ורק אני
נשארתי לשמור על הקו האחרון. ג'ו משווק איזו תוכנת מחשב שהוא
פיתח, הוא יושב על ערמה של כסף ומגיע גם הוא לכאן לפעמים
כשאשתו לא צריכה אותו. הוא אומר שנמאס לו ממחשבים והוא רוצה
לעבור לנדל"ן, אבל כשהוא סיפר לי, זה עבר לי דרך אוזן אחת,
התיישב שם לחצי שניה - וחלף ישר דרך החור שנשאר לי בכיס עוד
מהימים ההם.
אשתו של בראזני דווקא יפה, היא באה לשתות אתנו לפעמים, וזה
תמיד מזכיר לי את ליאורה 'המלכה' מהתיכון כשהיא הייתה עוברת
לידנו בהפסקות ומתעכבת לידנו לחצי שניה, אתה מרגיש את הדם
הכחול באויר. מי היה מאמין, בראזני המשוגע.
אני חוזר לרגע לתקתוקים האלקטרוניים של ההזמנות הדיגיטליות
שמתורגמות לצעקות במגאפונים הקוואדרופוניים במין רעש שמתערבב
לי עם צפירות המכוניות האמריקניות שכבר לא מאיימות על שכבת
האוזון אבל מצליחות לחדור דרך עור התוף שלי ולפלס דרכן לנקודה
מאוד ספציפית בגולגולת שלי שמאיימת עכשיו על כולם.
כן, זה נכון, אני לא שייך, כל האלמנטים סביבי בין אם הם בני
אדם או מכונות שסתם מתיימרות - הם כולם אויבים שלי. אני פתאום
מרגיש שאני חייב לעשות משהו כדי להרחיק אותם ממני. אני מדבר על
משהו רציני, סטייל ברוך גולדשטיין-יגאל עמיר. פתאום הבנתי שיש
סיבה לזה שאני כאן היום, ובמקרה גם כולם כאן איתי - אני מתכוון
כולם, עוד מהמיץ של הזבל. זה לא מקרה שהם כולם התערבבו לי עם
המקום הזה שבסוף מצאתי את עצמי יושב בו וזה לא מקרה שהכל התנקז
לי לתוך נקודה אחת שחורה בראש.
זה גם לא מקרה שאני נושא עלי 50 ק"ג של חומר נפץ.