יש גבול לאהבה?
כי אם כן אז אני כבר עברתי אותה...
כשאומרים אהבה הרוב יחשבו שאני מדברת על החבר שלי.
אבל לא... אני מדברת על מושיקו... הידיד הכי טוב שלי (או
לפחות היה...)


המצב בינינו היה טוב, ממש טוב!!!
היית בשבילי התגשמות של חלום...
כל מה שציפיתי שידיד טוב יהיה, כל התמיכה שנזקקתי לה, כל
ההקשבה, העזרה הכול פשוט ה-כ-ו-ל-! ממש הגשמה של חלום...
ואפילו יותר טוב מזה, הערכת אותי ולא לקחת אותי כמובן מאליו.
כשטסנו לטורקיה החזרתי אותך לחדר כי היית שיכור לגמרי.
וכשעברנו ליד הבריכה אמרת לי: "הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם זה
אותי! (ואז עשית חיוך מתוק וקצת טיפשי) ואז אני אוהב את ליטל
קצת קצת קצת יותר מ... בווו אותך!!"
אין לך מושג עד כמה ריגש אותי...
אבל כמו כל חלום זה נקטע, נגמר.
פשוט נהרס, אני לא יודעת למה אבל זה נהרס.

ביום ש"רבנו" בכיתי כמו משוגעת. יצאתי מהבית באמצע הלילה ורצתי
ליוליה לבכות לה. אבל אף אחד לא הבין אותי...
לא הבין שהדמעות שלי עלייך כן שוות, לא הבינו מה אתה בשבילי
והכי חשוב הם לא הבינו עד כמה אני אוהבת אותך...

במשך כמעט חודש הסתובבתי עצובה, בלי חיוך אמיתי.
ועכשיו השלמנו. וזה גרם לי אושר.
באמת מושיקו עכשיו אני מאושרת...
אבל המצב בינינו הוא לא מה שהיה בעבר...
אבל לא נורא, אולי זה כואב עכשיו אבל זה ייפסק לכאוב יום אחד.
כי אני אעשה כל מאמץ אפשרי בשביל להחזיר את המצב בינינו למה
שהוא היה. כי אתה חשוב לי יותר מדי בשביל שאני אאבד אותך אפילו
בלי לדעת למה...
ואל תשכח שהבטחתי לאהוב אותך לנצח...!!!

מושיקו אני אוהבת אותך הכי הכי הכי הכי הכי הכי שבעולם!!!!
ובכל שנייה של היום שעוברת אני אוהבת אותך יותר...

אז שוב אני אשאל... יש גבול לאהבה? כי אם כן אז כבר עברתי
אותה...