יום בהיר אחד מצאתי עצמי במרומי צוק רם, משקיף בחדווה אל
מרחבי הים הכחול הפרוס לפני.
אנו "חובבי הרוח", כמו "חובבי הרדיו" למשל, יוצרים מדי-פעם
קשר: מנהלים בננו שיחות ארוכות ברומו של עולם, מתפנקים על
המכשיר רב העוצמה שבידנו, עוצמים עיניים ומרקיעים שחקים.
צוק רם, אויר צלול וקריר ומרחבי-ים כחול הפרוסים תחת שמי תכלת
בהירים,
הנם תפאורה מעולה ליצירת תקשורת טובה.
בימים שכאלה, ובמקום המתאים, אפשר ליצור קשר גם עם חובבי-רוח
מעולמות אחרים.
חובב רוח משלנו שמצליח ליצור קשר מן הסוג הזה, נחשב לעילוי וכל
האחרים חפצים בקרבתו.
באותו יום, התיישבתי בקצה גבול קיפול הצוק. מתחתי ובעומק רב,
(אני ישבתי גבוה מאוד), התנפצו גלי הים על הסלעים, יוצרים נתזי
מים וקצף לבן, מגיעים לשיאים ונסוגים בחזרה... וכן-הלאה
וכן-הלאה.
עצמתי את עיני מרוגש והתחלתי לכייל את המכשיר בדייקנות רבה.
התחלתי לשדר לחלל האוויר תדרים מתדרים שונים: - שלום ידידים,
יוסי נכנס לרשת, מי שומע בתדר זה, עבור! - , כך הודעתי בריכוז
רב.
שבתי מספר פעמים על ההודעה , אך אין קול ואין עונה.
בדרך-כלל התדר הזה הנו כללי ונוח לגישה לכל חובב רוח בעולם,
רוחש תמיד בפעילות קדחתנית,
כמו טרמינל ענק בשדה תעופה המוביל לטיסות רבות. בתדר הכללי
נפגשים חובבי הרוח, בוחרים לעצמם שותף לקשר, קובעים בניהם תדר
צדדי כלשהו, מן הסתם גם אינטימי, ועוברים אליו כדי
לנהל בו את שיחותיהם המאלפות ללא הפרעה.
אך כעת גם התדר הכללי היה משותק. - מוזר ביותר! - הרהרתי ביני
לבין עצמי בפליאה.
-מה קרה לחובבי-הרוח בעולם? - חשבתי, - לאן נעלמו כולם ?! -
בעסק כמו שלנו, אף שהוא חובבני למדי, ידעתי את התחושה כשמשהו
בלתי רגיל מתרחש.
הדממה הזאת אף הפחידה אותי מעט.
לפתע-פתאום! נכנס לרשת קול שלא היה ידוע לי מקודם, בכל אופן,
אני מיטיב להכיר כבר את קולותיהם ושיגיונותיהם של ידידי. היה
ברור לי כי קול זה, שעלה זה עתה ברשת, אינו משלנו.
הקול היה שליו ורוגע, עמוק כמו הים:
- בן אדם = מחשב משוכלל מאד + "SPIRIT" -
אמר באיטיות רבה, מדגיש כל מילה.
- נו, אז מה? - לא ירדתי לסוף דעתו.
- אז תעביר את הנוסחה הזו הלאה ברשת, בתדרים שאתם רגילים לעבוד
בהם - אמר ביובש
- מדוע איני מצליח לשמוע את ידידי לקשר? - שאלתי במצוקה.
- שים לב טוב - אמר בשקט והוסיף כשסבלנותו סבלנות מורה
מנוסה, - כרגע המכשיר שלך מכויל לתדר גבוה מאד, ידידיך אינם
מסוגלים עדיין לכייל את מכשיריהם לתדרים מן הסוג הזה. -
ערכתי מייד בדיקה יסודית וגיליתי לתדהמתי כי התדר בו נמצא אני
אינו התדר הכללי.
היה זה מסוג התדרים שנהגנו לכנותם : "על-טבעיים".
- אתה אלוהים?! - שאלתי בתמיהה, וגם נבוך על השטות שפלטתי
מפי.
- חה-חה-חה-חה-חה - פרץ הקול בצחוק משוחרר, משועשע כולו.
- אלוהים בתדר הזה?! מה פתאום!!! אלוהים מתקשרים בניהם בתדרים
עדינים בהרבה. אני חובב-רוח פשוט כמוך -, הוא עצר לרגע קט,
והפעם הרצין קולו, - אך הווה אני בעולמות עדינים וגבוהים יותר
מאלו שבהם אתה מורגל לחיות. אנחנו - הוא הוסיף, - שומעים
כל הזמן את ההתפלספות וההתחכמויות שלכם, אתם מעמיסים את כל
הרשתות וסותמים אותן בהמון שטויות. לפעמים אנחנו מתפקעים
מצחוק, לפעמים זה משגע אותנו ולפעמים אנחנו פשוט מתעלמים מכם.
-
- אתם מאזינים לנו?! - שאלתי ברוגז רב.
- איך אפשר שלא? - קבע ביובש והוסיף, - אין אצלכם משמעת קשר,
הכל פרוץ אצלכם ואתם מבזבזים זמן שידור יקר על לא-כלום. -
- אתה נשמע לי מאד שחצן - רטנתי , - ואיך זה שאנחנו לא שומעים
אתכם? - הוספתי חידוד לחוסר שביעות רצוני מעניין החשיפה הבלתי
נשלטת על-ידנו.
- תחסכו במילים ואז תוכלו להצטרף גם אתם אלינו ולתקשר בתדרים
גבוהים יותר. - הוא שתק ארוכות ואז הוסיף - אף אחד אינו מפריע
לכם להצטרף. -
- איך זה שאתם אינכם מצטרפים לתדרים גבוהים אף מכם? -
כיוונתי שאלה מתחכמת.
- כי אנחנו עדיין מפטפטים יותר מדי - קולו נשמע עצוב מעט, אך
התעשת מייד והוסיף - תדרים גבוהים לנו אינם זקוקים למילים. -
- אז איך הם מתקשרים בינם ? - שאלתי מסוקרן כולי.
- תצטרף אלינו ותדע גם-אתה - פסק בהחלטיות רבה, לפתע נזכר
והפסיק באחת - תראה ידידי, טרח והסביר לי, אני חייב לסיים
מיידית את סוג הקשר הזה, דיברתי הרבה יותר מן המותר לי לדבר
במילים ואם אמשיך כך, אסכן את יכולתי לתקשר בתדרים
הגבוהים-יותר. אבוי יהיה לי, כי אז אאלץ להתחיל את הכל מחדש
יחד אתכם הפטפטנים הכפייתיים..... ולחלוטין אין לי את החשק לזה
עוד - הוא נדם.
- רגע-רגע... !! - צעקתי, - מה לעשות עם הנוסחה שאמרת? -
- תעביר אותה אצלכם בקשר - הזכיר לי קולו המתרחק.
- ומה לעשות איתה? - צייץ קולי במצוקה גוברת.
- תתעסקו איתה זמן-מה במקום בדברים אחרים ... ואז אולי חלק
מכם יצליח להצטרף אלינו.
הפעם נדם קולו סופית.
המשכתי וקראתי אחריו קריאות קשר רמות ... עד שמצאתי את עצמי
שוב במרכז המולת התדר הכללי, הגועש ורועש בפעילות קדחתנית כמו
בכוורת של דבורים.
הלמות פטישי ההמולה הרבה הסעירה את מוחי והלמה בכל חלקי גופי
ללא-הרף.
- הקשיבו כולם!!!! - צעקתי נסער, אך בהחלטיות רבה:
- בן אדם = מחשב משוכלל מאד + SPIRIT -
הרעש פסק באחת. דממה מוחלטת.
חשתי את כולם המומים.
המשכתי וסיפרתי בהתרגשות רבה את כל הקורות אותי זמן-מה קודם
לכן.
לבסוף שאלתי אם מישהו מעוניין לעבור לתדר אינטימי ושקט יותר,
כדי לשוחח ולבחון את העניין.
לאחר מספר דקות נוספות של "דומיית אלחוט", החל בהדרגה התדר
הכללי לרחוש שוב ולגעוש בפעילות מסחררת, אך הפעם זה נשמע לי
כבר כמו בבורסת כספים אדירת ממדים בה מתנהלים כל העת עסקאות
אין-ספור של קונים ומוכרים.
לאכזבתי הרבה איש לא היה מוכן לשתף איתי פעולה בנושא זה, כאילו
לא אמרתי דבר, כולם פשוט התעלמו.
בו-ברגע החלטתי לשוחח על-כך עם עצמי (גם זה קורה לפעמים ל"חובב
רוח").
העברתי את עצמי לתדר אחר, רחוק ובודד ככל שניתן, עצמתי את עיני
חזק יותר מתמיד, מאפשר לעצמי לשקוע אל-תוך מעמקי הים הצלול
שהיה פרוס לפני,
מניח לדמיוני לעשות בי ככל העולה על רוחו. |
