ורגע הפרידה הגיע,
ועמדנו שותקים מחזיקים ידיים
ואני לא יודעת מה לעשות
אם לחייך חיוך אחרון או להקדיש לך את הדמעות.
וכואב לי לשכוח אותך,
כיוון שחלמתי לחיות.
ונגמר האוויר בעולם הקטן שלי
שפעם בזכותך היה עולם ענקי,
ואני רוצה להיות חלק ממך, בן אדם מיוחד
ואתה, אתה הולך ושוכח אותי.
והורגת את יגוני בכוס הברנדי השלישית,
ושוכחת הכל חוץ ממך.
מביטה למטה, אחרי כל האשמות
שהפלתי על עצמי בגללך.
איך חוזרת ואומרת ומשפילה את עצמי
ואותך מנסה להחזיק לידי...
ואתה הולך, ואני אבודה.
ואתה מחייך, מחבק, מנשק ולוחש לי לאט:
זהו רגע הפרידה.