עצרי!
מדוע תרוצצי גולגולתך
על האבנים השחורות והקרות?
אל נא תקשיבי לרוח
הנאחזת באצבעות ייאוש בשמלתך
מתחננת לחברתך.

אין בי הכוח לחסמך מנתיבך.
דרכי הגורל פתוחות לפנייך
משתרעות לנצח ומכוסות ערפל
ואין אדם, חיה או אל
היכולים לאמר מה נח בסופן,
אף לא את.

הדרך הקצרה משתפלת בירידה
קלה היא, אני מודה.
דרכים אחרות מתפתלות הן,
מהלכן מטפס גבעות והרים
קשות הן, לא אסתיר.
אך קושי גם הוא חיים,
כשם שטעם מר גם הוא טעם.

בואי איתי,
אלך איתך, לא תהיי לבד.
וביחד -
נלכלך נעלינו באבק הדרך,
נטפס וידינו אוחזות
מלוכלכים ועייפים
בדרכנו.