השמש כבר זרחה, הציפורים מצייצות מחוץ לחלון שהתריסים שלו
מוגפים, ובתוך החדר עלטה. שתי דמויות שוכבות מכורבלות אחת בתוך
השנייה בדממה מוחלטת.
היד מלטפת את הבטן מתחת לחולצה, שולחת צמרמורות לכל הגוף.
הרגליים נוגעות-לא נוגעות. בטן אל גב,  פנים אל עורף, ישבן
אל... והרגשת חמימות מתפשטת לכל עבר.
נשימות קצובות אל תוך השיער, הלב פועם בעוצמה עד לאוזניים,
ועיניים, עיניים עצומות, במחשבות.
לא מדברים, שותקים.
הם דיברו כל הלילה, עכשיו מנסים לישון, רק שאי אפשר, הראש מלא
במחשבות, מפריע לעייפות.

היא מחייכת לעצמה. מריצה שוב ושוב את הרגע הזה בראש. הרגע שבו
נדלק אור לבן בוהק, פרפרים סבבו את החדר, מקהלת מלאכים שרה
"בוא נפזר את מסך הערפל", אבל בגרסה של עיברי לידר, ומהר מאוד
הפרפרים עזבו את החדר ונכנסו עמוק לתוך הבטן.
הרגע שבו הוא החזיק לה את היד והיא הייתה הכי בטוחה ומוגנת מצד
אחד, בעוד שבצד השני נפלה מהבניין הכי גבוה לתוך ענן ורוד של
חששות, תקוות ותחושות שמעולם לא חוותה.
ומה הוא מריץ לעצמו בראש? היא מקווה שאת אותו הדבר, או לפחות
במקום אור לבן ומקהלת מלאכים, מתנגן לו סתם איזשהו שיר רומנטי
להחריד. פרפרים היא יודעת שיש לו, הוא אמר לה, באותו הרגע.

בתוך החדר החשוך, אחת הדמויות מחליטה שהגיע הזמן לחזור למציאות
ואין טעם לנסות להירדם, לא שאי פעם היה סיכוי שהיא הייתה
מצליחה... הוא פותח את התריסים. קמים. הרגליים שלה נושאות אותה
לכיוון האמבטיה בפסיעות מהורהרות, בעוד שהוא במטבח מכין קפה
לשניים, בבחישות נחושות. היא בוהה במראה במבט מעורפל בעוד הדלת
נטרקת. הוא חוזר עם שני קרואסונים טריים, חפיסת סיגריות,
והחלטה.
יושבים בסלון, מדברים.

השמש כבר קופחת באמצע השמיים, קולות ילדים משחקים מחוץ לחלון
שהתריסים שלו פתוחים לרווחה, ובתוך החדר עלטה. שתי דמויות
שוכבות מרוחקות אחת מן השנייה בדממה רועשת.
היד מזיזה את השמיכה, מנסה להפחית את תחושת החום המעיקה.
הרגליים נעות בעצבנות. גב אל המיטה, פנים אל התקרה, והרגשת
אי-נעימות מציפה את החדר.
נשימות קצבות אל החלל, הלב מחסיר פעימה מדי פעם, ועיניים,
עיניים עצומות, במחשבות.
לא מדברים, שותקים.
הוא דיבר מספיק קודם, עכשיו מנסים לישון, רק שאי אפשר, הראש
מלא במחשבות, מפריע לעייפות.

היא לוקחת נשימה אחת עמוקה. מריצה שוב ושוב את הרגע הזה בראש.
הרגע שבו נכבה האור הלבן הבוהק, הפרפרים עזבו את החדר, ועיברי
לידר שר "לבד, לבד, אני רוצה לבד."
"הבן זונה אמר שהוא רוצה לבד".