חמודי שלי לא מתנהג היום כרגיל. משהו קרה לחמודי תינוקי שלי.
בדרך כלל כשהוא עצבני או מתוח אני מוצצת לו אבל נראה לי שהפעם
זה לא יעזור כי עובדה שהוא אפילו לא מסתכל עליי עכשיו, למרות
שאני עומדת מולו כרגע עם תחתונים שמראים את כל הזהו וזה וזה.
כשחמודי נכנס הביתה הבוקר דווקא היה לו מצברוח טוב של אחרי
העבודה אבל אז שמעתי אותו מדבר בטלפון על המסגרת והחריגה
מהמסגרת. מסתבר שחמודי קצת חורג מהמסגרת ומשום מה לא הוא ולא
הפקידה מהטלפון היו מרוצים לגלות שהוא חורג מהמסגרת. ואני, שלא
מבינה כלום בכסף וגם לא רוצה להבין, חושבת שאין שום פסול
בלחרוג מהמסגרת, ומנשקת את חמודי מתוקי נונ-קונפרמיסטוש קטן
שלי.
אתם מבינים, אני עשיתי מזמן החלטה שכזו עם עצמי בארבע עיניים.
החלטתי שכסף זה לא בשבילי ואני גם לא צריכה הרבה בשביל
להתקיים. הצרכים שלי היו מאד דלים ולא היתה לי שום סיבה להתאמץ
ולעבוד קשה בשביל להרוויח מספיק שטרות כדי שאת חלק מהם אני
אוכל לשמור בצד. בשביל מה לעשות יותר ממה שצריך? הקונספט הזה
נראה לי, בכל אופן, מאד מוזר. זה כנראה בגנים, כי גם אבא שלי
יתברך שמו מעדיף לחסוך בהוצאות בשביל לא להצטרך לעבוד קשה על
מנת לכסות אותן.
בייבי עוצם עכשיו את העיניים ומתמתח. החישובים האלו שוברים לו
את הראש. לי נראה שהוא על סף ייאוש ואני מנסה לנחש על מה הוא
חושב ומדמיינת שהוא אומר לעצמו שצריך למצוא עוד עבודה או אולי
למצוא נהג נוסף שיעבוד בחצי השני של היום וככה לחלוק בהוצאות
של המונית שלו והוא מוציא עט מהמגירה וכותב על הפרוספקט של
החדר כושר סכומים ומחסיר מהם סכומים אחרים ומוסיף להם תשלומים
נוספים וחמודי שלי לא צריך מחשבון כי הוא עושה את כל החישובים
בראש ואני חושבת: גאוני שלי.
ובאמת אבל שאני לא מבינה על מה כל המהומה בכלל.
אתם מבינים, מינוס זה דבר שלא קיים. איך אפשר לקחת אותו ממך?