כמו בסיאנס
שמכסים חפצים,
מראות מבריקות
וחלונות מתנפצים.
כמו שמכסים בשמיכות
בשביל לא לראות
השתקפות של רוחות.
בשביל לא לראות
הוכחות.
אני מכסה קירות
בכל מקום
בכל יום
רק בשביל לא לראות,
את ההשתקפות שלי.
ועכשיו שנעלתי את עצמי כאן,
בחדר קטן ושקט,
אולי אשבור חתיכה ממראת השלמות,
ובשבר קטן שאשייף על ורידיי,
אעזור לעצמי ולכלל, ואמות.
וכמו בסיאנס
יש גם נר
שעכשיו מטפטף טיפות חרישות
על מכתב אחרון שעוד מעט יונח
לו לצד הפסנתר.
וכשכולם ימצאו וכשכולם יקראו וכולם יתפלאו
מה היה לא בסדר
זה כבר יהיה מאוחר,
נשמתי תשקיף מהפינה שבחדר
על כל המתרחש.
והנר שלי, לאט לאט ייחלש.
ואולי, כמו בסיאנס
שמעלים נשמות ורוחות
של אנשים חסרים,
שלא יכלו עוד, כמותי.
אולי יום אחד
יעלו גם אותי.