האיד

זה דחף פראי וקורע
רעבתן את דמי מוצץ
אלים וכל חוק פורע
מאיים גלגלתי לרוצץ.

זה דחף רותח פרוע
גאוותן את דמי מלהיט
כשגופי מרוקן שרוע
וסיוט את שנתי מבעית.

זה דחף כנוע לפרץ
הממשיך את האש ללבות
זו תשוקה או מן יצר הרס
שנואשתי כבר מלכבות.

רק ישקוט הוא ביום בו תניח
להיות לך אם ואחות
ואריח גופך בלא ניע
כתנין עלי מי מנוחות.

ההד

כתבו כה רבים על ההד הנורא:
גולדברג, רחל ואף פן
לא אקרא אני להד פן
מצפון תפתח הרעה
(ולא רצוי להסתכן)

מה איום וערפילי הוא ההד הנורא -
הוא נישא בקולו של אחד
אך כשנשמע - הוא כתער החד
הזורה על פצעינו את כל האמת
(זו אמת אכזרית במיוחד)

אך אם לאחר שאמות לא תהיה עוד ברירה
ותאלצו בכאב אז לבחור -
אם לשתוק ולשכוח              או            לצעוק ולזכור
בחרו נא בהד הנורא
(צעקו כי ראיתם את האור
הן המוות לא שב לאחור...)