הדר בר-אל / אי אפשר לנשום |
ומבטן נוגה,
דמעות גדולות מציפות אותן
דמעות מצמררות גווי הסמור
הבא עד קצה כוחו לנשקן.
ככה זה כשיש אומץ להתקרב שנית,
זה הרבה וממלא תפוסה.
הרוח נגעה בקווצת שיער קטנה
והיד שהסיטה שברירית,
אותה רציתי לחפון.
לנשום מקרוב את כפה
כולה על פניי, פני עצב עמוק
כי לא ניתן בידי הדבר
ולא ניתנה בידי כפך,
שאראה לך בנשימה כבדה
שאני ארובות השמיים,
נפתח בפנייך
עומד ונכלם ושותק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|