מה שלא תעשה עם דיכאון רק יוריד אותך לתהום, עם עוד דמעה
שנמצאת בתוך העין ובוכה שהיא רוצה לצאת. שוב יורד הלילה ושוב
אתה לבד, מפשפש בספר טלפונים ישן. חבל; אין אדם שיבין את מצבך
בשקט פיות. אך ישוב עם רעה והפה מדבר, מוציא ניבולים על שטויות
שעבר זמנם מעצים את הקרע, והשעות עוברות ואתה מחפש ידיד או רעה
שישתוק, ואז הימים יעברו בתחושת בטחון. אך האם עברת זה, לא
מכבר? האם ישיבה עם אדם סתום פה ייתן בך בטחון? ואז, הרי מהו
אדם דברן בשבילך? פחד נטישה? זוכר איך ישבת אז מול הים, מקשיב
להמייתו הרגועה בהערצה עד אין קץ. רק הוא מבין אותך חשבת בלבך.
אך כמו שירים הוא משתנה לפי הרגשתך. האין יפים הם החיים שקראת
בספרים? ומכוערים וכואבים הם החיים שראית בסרטים? עד כמה הם
דומים לחייך עיוור שכמוך. מה שלא תעשה עם דיכאון רק יוריד אותך
לתהום. ואתה עוד יושב ומחקה שילקו אותך במילים, שתפרוץ בבכי.
לא! תצטרך להתאמץ יותר מזה! כי אתה הוא אתה. ואתה תרכון מעל דף
ועט ותדבר עם נשמתך. כי היא רעך האמיתי. והיא סובלת כמוך
ומוכנה לשתוק אתך. אך תוריד נא שתיקה מעיקה זו ותדבר אתה. אל
תילחמו איש ברעהו. היא שלך ואתה שלה. שבור את השתיקה המעיקה.
הלא, אחרי הכל, היא זו שישבה אתך בים ושתקה, שומעת אף היא את
הרוגע האוטופי הזה. אל תוריד מערכה. היא חשיבות נעלה. אתם
בריב. ואתה, בור, לא רואה זאת. תאהב אותה כי היא אוהבת אותך זה
שנים. ואז (כאשר אתם מאוהבים), במקום הזה תיפתח האהבה - אהבת
בריות אמת. וחיוך נפתח על הפנים. ואהבה שמחה ואושר נפתחים
מאליהם. ואז, רגוע כמו הים אתה תלמד כי מה שלא תעשה עם שמחה רק
יוריד אותך לתהום - אבל תהיה מאושר.