New Stage - Go To Main Page

מיכל כתם
/
ורוד

חזרתי הביתה כולי בהיסטריה, ופתחתי את השקית. לורד ורוד.
התחלתי לצבוע.
בהתחלה את הציפורניים ברגליים. אחר כך את המרצפת של הריצפה.
הכוסות במטבח, הוילון באמבטיה, הרגליים של הכיסאות והזנב של
החתולה שלי. הכל ורוד.
כשהבנתי שאף אחד לא באמת שם לב, ולעולם לא מזיז בשיט, החלטתי
לצאת החוצה.
התחלתי בקטן, המושב שלפני באוטובוס, המפית בקופי בין, הלחצנים
במעלית. וכמה מפתיע - כלום. נאדה. העולם נוסע ואני תקועה בפינה
שבסוף של הפינות.
בלילה, כשלא היה זבוב ברחוב, צבעתי את המעבר חצייה. ברחוב שלי,
וברחוב לייד. עד שהתעייפתי. תוך שבוע, כל המעברים באזור היו
ורודים. העמודים של המנורות, המכוניות החונות, דלתות הבתים,
ה-כ-ל. ורוד.
כולם דיברו על זה. ובעבודה, הסתכלו עליי מוזר. אולי בגלל
הכתמים הורודים על היידים. אולי בגלל הלורדים שפילחתי להם.
יום אחד, כשיצאתי לאכול, בא אליי עומר. התיישב ליידי, ונתן לי
נשיקה על הלחי.
פיטרו אותי, ועצרו אותי על פגיעה ברכוש. אבל האמת, כל זה לא
היה אכפת לי, וגם ככה שנאתי את העבודה שלי.
העיקר שידעתי, שלפחות למישהו אחד, צבעתי את העולם.
בורוד.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/9/03 17:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל כתם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה