בגבהים הכחולים של יום קיץ חם,
נץ מרחף בשמיים.
עיניו החדות את הארץ סורקות,
עכבר שמחור אך יצא,
אוויר מרחרח,
בוקר חדש אך נולד, ורעב עוד שוכן מאתמול...
אץ רץ לו עכבר לערמת הדגן המחכה
לא חש שאת עין הצייד כבר תפס,
מרוכז כל כולו בליקוט גרגרים,
מרוכז כל כולו בטרפו האץ ורץ.
ממלא את פיו וגרונו כל מה שיכול,
מכנס את כנפיו וצולל,
צל שחלף על פניו  הזהירו,
מסתובב בבעתה  ואל החור הוא דוהר...
הרוח שורקת באוזניו והוא כה ממוקד, בעכבר,
העכבר את המרחק כמעט סוגר,
ציפורניים שולף
הזנב מורם, הוי הידד...!
הנה המחילה, את ריחה כבר מריח,
עכברונים בו מחכים, מצפצפים בקולות חלשים.
מפגש
דממה, נץ לשמיים נוסק
קורבנו נושא עמו
גוזלים לו בקן מחכים
עכברונים כבר לא.

.
הנץ להבדיל מטייסי הקרב לעולם לא פוגע אלה בקורבנו.
הלוואי והתחכום המופלא של טייסי הקרב
והמכונות המופלאות אותן הם מטיסים, היו מגיעים ליעילות הנץ.