עמית גלילי / אור ראשון |
מאיר את הרחוב,
אני מתבונן בהפוגה,
מונית שעוברת,
מראה שזה חי
ומשרה עלי קצת תוגה,
ואז מאחור
יצאה קרן אור,
ראשונה, מגששת אחרי,
ומראה לי שעוד יום
החליט לחזור,
לבלבל שוב את חיי.
הכחול מתחלף
בטורקיז אדמדם,
מתרחב וכובש לו מקום.
ליבי שוב נושם,
אני מחייך,
שכחתי שרציתי לנקום.
האויר הטהור,
מחליף שוב ריאות,
מנסה להיות מבושם.
קורא לי לצאת,
לראות מקרוב,
את מה שהפסדתי משם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|