לצינוק
לא נכנסת מרצון
אך תצא בבוא הזמן
הנכון.
ומה שניכון רצה המקרה
ומה שניכון-שמו יקרא
בקול חלול
למען ישמע הדו
כבצינוק.

ובינתיים אכל תאכל מן האדום-אדום הזה
העוטף גופך,
קשור בחבלי לידה ומוות
למולידתך,
אני אחליט מי תהיה אמך-
אמא אמה או שמא אמא אדמה.

ושם, בקרע זמן נצחי זה
חשב אחשוב למי תהיה מנת שמך,
לך, יקיר, או לאחיך-בכור למשפחה.

הרחק מהדהד קול פעמונים-
לך או לי, אהוב?
היה שלום עכשיו, פעוט,
כששתי עיניך לא רואות,
עודן יוצאות אל אור השמש...


כבצינוק.